* 1, מֻרְבִּית, ש"נ, מ"ר מָרְבִיּוֹת2, מֻרְבִּיוֹת (מורביות), — מָרְבִית של עֲרָבָה, של תאנה וכיוצא בזה, אילן ילד, ענף רך, Jung. Baum; Jeune arbre; young tree: מקום היה למטה מירושלם ונקרא מוצא יורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין ע"ג המזבח (סוכ' ד ה). כל העצים כשרין למערכה חוץ משל זית ושל גפן אבל באלו רגילין במורביות של תאינה ושל אגוז ושל עץ שמן (תמיד ב ג). — ואמר הפיטן: ענה גשים במורביות ערבה, הדצים בשמחה רבה (רסע"ג, הושע' יום ב, ענה אתויים). גאות אלביש לדר במרומים, להללו במורביות שלמים ולא קטומים (יוצ' ב סכות, אאמיץ לנורא).