שֵׁם במ"ר, בכנ'  מְרַאֲשֹׁתָיו, סמי' מְרַאֲשֹׁתֵי, —  א) מקום שהראש מונח במטה, אצל הראש, Kopfende; chevet; head-rest pillow:  ויקח מאבני המקום וישם מְרַאֲשֹׁתָיו1 וישכב במקום ההוא (בראש' כח יא).  ויקח את האבן אשר שם מְרַאֲשֹׁתָיו וישם אתה מצבה (שם יח).  ותקח מיכל את התרפים ותשם אל המטה ואת כביר העזים שמה מְרַאֲשֹׁתָיו ותכס בבגד (ש"א יט יג).  והנה שאול שכב ישן במעגל וחניתו מעוכה בארץ מְרַאֲשֹׁתָו2 ואבנר והעם שכבים סביבתו (שם כו ז).  ויבט והנה מְרַאֲשֹׁתָיו עגת רצפים וצפחת מים (מ"א יט ו). —  מְרַאֲשֹׁתֵי (ש"א כו יב) עי' רַאֲשׁוֹת. —  ובתו"מ:  הנכנס לבקר את החולה לא ישב לא על גבי המטה ולא על גבי כסא אלא מתעטף ויושב לפניו מפני ששכינה למעלה מראשותיו של חולה (שבת יב:).  היה נוטל (דוד) נבל וכנור ונותנו מראשותיו ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם (ר"א בר מנחם, ירוש' ברכ' א א). —  תחת מראשותיו:  שאלו (תלמידיו) את ר' אליעזר עד היכן כבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה נכרי אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד וכו' והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו   במקור נדפס 'אביב' ולא ציערו (קדוש' לא.).  מהו שיניח אדם תפיליו תחת מראשותיו (רב יוסף, ברכ' כג:).  לא יניח אדם תפיליו תחת מרגלותיו מפני שנוהג בהן דרך בזיון אבל מניחן תחת מראשותיו (שם). —  בִּמְרַאֲשׁוֹת:  רבי היה תולה התפילין במראשות המטה (ר' חנינא, ירוש' שם ג ה). —  ומראשות בלבד:  תפילין תולה אותן מראשות המיטה ואינו תולה אותן מרגלות המיטה (שם). —  ובסמי':  תיבה שהיא מלאה ספרים נותנה מראשותי המטה ואינו נותנה מרגלות המטה (שם). —  ומצוי בסהמ"א:  ויקם המלך כמקיץ משנתו ויעביר את שתי ידיו על עיניו ויבקש מראשותיו וימצא את מגלת הספר אשר כתבו שלשת הבחורים (יוסיפון לז.).  אם היה מקום גבוה שלשה טפחים למעלה מראשותיו ועליו ניתן התפילין או למטה מראשותיו יוצא מקום מן המטה (רש"י ברכ' כג:).  תולע ותכריך בוץ לגוף צדיק וחור פתן ועמוד שש מראשותים (ר"ע פרנסיס, קינה על ר"ש מדינה, מת"ש 93). —  ואמר המשורר במליצה:  ואשתה עד מראשותַי בלא בין יהיו בסף, וכליל כל יגון לבי בעת הקיץ לרגלו סף (רמב"ע, תרשיש ב צ). —  ב) °כעין חיפוי מרֻקם זהב על הכרים והכסתות שנותן האב לבתו בנדוניתה3:  עוד אני מניח לביהכ"נ שני מראשות מבגד מוזהב (שו"ת תומת ישרים נה).