1 , ש"ז, — מקום ירגע בו האדם: אי זה דרך הטוב ולכו בה ומצאו מַרְגּוֹעַ לנפשכם (ירמ' ו יו). —  ובסהמ"א במשמ' מנוחה: לא יהיה לך שם מרגוע ולא הנאה כי אם צרה וצוקה (יוסיפון קלא). שבת שבתון מנוחת מרגוע ולא מנוחת עראי (רש"י שמות לא טו). ושאלו לאבוקרט החסיד מה היא השינה אמר עמק הכחות אל עמק הנפש להמציא הגוף מרגוע ונופש (ר"י זבארה, ספ' שעשוע' א). —  ואמר הפיטן: ואקונן מר עלי הרוגי אשפירה, בשני בשמנה בו ביום מרגוע הוקרה (ר' קלוני' בר"י, קינה, מי יתן ראשי). אחשבה לדעת עמל ודברים יגעים למה כאבי נצח אנוש ממרגועים (רשב"י הבבלי, זולת שבת בראש', אחשבה). כבד יום מקֻדשי, שכלול מרגוע חפושי, עשות חפציך ביום קדשי (ר' ליאונטי ב' אברהם, יוצ' ב' שבוע', אלהים בהנחילך). —  ואמר המשורר: איך אחריך אמצא מרגוע , תנע והלב עמך ינוע (ר' הלוי, איך אחריך). ששון לבי ואור עיני ומעוזי וחמדתי, ומרגועי ושעשועי מנוחתי ושלותי (ראב"ע, לך אלי). קמתי לנסוע ולבקש מרגוע כדי שתנוח רוחי ונשמתי (הוא, אגר' חי בן מקיץ). שחתי ללבי צא ואולי תהיה מוצא באלפי הזמן מרגוע , ויענה נוזלים לחסד חרבו כי כל רביביו נמנעו מנוע (רמב"ע, עיני סלעים, כ"י בודל').