רגע
1, ממנו אַרְגִּיעָה, מַרְגּוֹעַ, מַרְגֵּעָה, א. רָגַע, רָגֵעַ, רֶגַע.
1 [אין בעבר' אלא שרש רגע אחד, וממנו מתפרשים כל שמושי המלים שנגזרו ממנו. הוראתו הראשונה היא שוב, חזר, כהוראת הפעל רַגַ'עַ رجع בערב', ומזה אף רֹגַע הַיָּם במשמ' מחזיר את הים המסתער לאחור, ומכאן: משקיט אותו, כמעבר אל רָגֵעַ במשמ', שקט ונח. ומן השמוש כמו "לִרְגָעִים תבחננו" (איו' ז יח), שעקר כונתו: חוזר וחוזר תבחנני, נולדה ההבנה: בכל רֶגַע ורגע שבזמן, וכן למשל בערב' תַארַה تارة, פעם (אחת), מן תאר تار, שב, חזר וכדו'. ועי' בהערה לערך ב. רָגַע.]