מֹרֶה

1, ת"ז, — עֳנִי מֹרֶה, עני קשה, רע ומר: כי ראה יי' את עני ישראל מֹרֶה2 מאד ואפס עצור ואפס עזוב ואין עזר לישראל (מ"ב יד כו).



1 עי' הערה לקמן.

2 כך בנוסחה המסורה, ותרגמו השבעים πιϰϱάν, ר"ל מַר. אך בהיות שהשֵם עני הוא ש"ז, לכן סֹברים החדשים כי לפני השבע' היתה הנוסחה מר הוא. מעקילס לא נשאר תרגומו. ת"י: תקיף לחדא, ר"ל חזק מאד. ר"י חיוג הביא מלה זו בערך מרה במשמ' מֶרי, אך לא באר מה ענין מרי לכאן והביא ריב"ג דעתו ובאר ואמר: אי מח'אלפ לכל עני מבאינ לה פי אלשדּה, ע"כ, ובעבר': ר"ל שונה מכל עני ידוע לו בתקפו. רש"י: מורה מאד מיצר מאד קונטריאו"ש בלעז כמו אשר ימרה את פיך, ממרים הייתם, ותהיינה מורת רוח, ויש פותרים מורה מאד ירוד מאד לשון ירה בים. רד"ק בפרושו: משתנה ומתחלף מרעה אל רעה. וכך גם בשרשיו. והחדשים, קצתם החליטו כי צריך להגיה מר הוא, ואחרים הגיהו הגהות אחרות.

חיפוש במילון: