מֻרְדָּף
1, ש"ז, — שה"פ של אדם רֹדף אחרי חברו, נֹגש בו, Verfolger; persécuteur; -ecutor: מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה רדה באף גוים מֻרְדָּף2 בלי חשך (ישע' יד ו).
1 עי' הערה לקמן.
2 כך בנסחה המסורה. וקצת החדשים אמרו כי לפי ההקבלה עם הקודם צריך להיות פה מִרְדַּת, שה"פ לרדה.