מֵרְכָה
° 1, (מירכא), ש"נ, מ"ר מֵרְכוֹת, (מירכות), — שם לאחד הטעמים וצורתו קו מלמטה מימין לשמאל, והוא מאריך הקול: לפי שבשין מירכא וראוי שתדע שבאלה הג' ספרים (אמ"ת) המירכות לא יוסיפו דבר בהכונה (משה דרעי הקראי, אגרון, שער שס, לקו"ק קמא). הטפחה אם שרתוה בו המשרתים פעמים שיהיו מרכות (ר"י בן בלעם, טעמי ג' הספרים).
1 צמצום של השם מארכה: שלישית (מהטעמים המשרתים) היא מארכה מחוברת לאחותה בארוכה (דה"ט יז). דרך מארכה ושישלה (שם יט), ועוד פעמים אחדות. בכל מקום ה בסוף, וכן בהורית הקורא בשער הטעמים. ולכן צריך לכתב גם הצמצום ה בסוף ולא אלף. אך אצל ר"י חיוג מארכא, באלף, בלשון אנשי טבריה. וקצת המדקדקים קראו לו מאריך.