ש"נ, סמי' מִרְכֶּבֶת, בכנ' מֶרְכַּבְתּוֹ, מ"ר מַרְכָּבוֹת, סמי' מַרְכְּבוֹת, בכנ' מַרְכְּבֹתֶיךָ, מַרְכְּבוֹתָיו, מַרְכְּבֹתֵיהֶם, — א) עֲגָלָה של ברזל רתומה לסוסים לרכיבת שרים, ובפרט לרכיבת הלוחמים במלחמה, Kriegswagen; chariot; ויאסר יוסף מֶרְכַּבְתּוֹ ויעל לקראת ישראל אביו (בראש' מו כט). ויסר את אפן מַרְכְּבֹתָיו וינהגהו בכבדת (שמות יד כה).  מַרְכְּבֹת פרעה וחילו ירה בים (שם יה ד).  את סוסיהם תעקר ואת מַרְכְּבֹתֵיהֶם תשרף באש (יהוש' יא ו).  וירד סיסרא מעל הַמֶּרְכָּבָה וינס ברגליו (שפט' ד יה).  מדוע בשש רכבו לבוא מדוע אחרו פעמי מַרְכְּבוֹתָיו (שם ה כח).  את בניכם יקח (המלך) ושם לו בְּמֶרְכַּבְתּוֹ ובפרשיו ורצו לפני מֶרְכַּבְתּוֹ (ש"א ח יא).  ויעש לו אבשלום מֶרְכָּבָה וססים וחמשים איש רצים לפניו (ש"ב טו א).  ומעשה האופנים כמעשה אופן הַמֶּרְכָּבָה (מ"א ז לג).  ותעלה ותצא מֶרְכָּבָה ממצרים בשש מאות כסף (שם י כט).  והמלך רחבעם התאמץ לעלות בַּמֶּרְכָּבָה לנוס ירושלם (שם יב יח).  והמלך היה מעמד בַּמֶּרְכָּבָה נכח ארם (שם כב לה).  כאשר הפך איש מעל מֶרְכַּבְתּוֹ לקראתך (מ"ב ה כו).  ותמלא ארצו סוסים ואין קצה לְמַרְכְּבֹתָיו (ישע' ב ז).  רתם הַמֶּרְכָּבָה לרכש (מיכ' א יג).  והיה ביום ההוא נאם יי' והכרתי סוסיך מקרבך והאבדתי מַרְכְּבֹתֶיךָ (שם ה ט).  כקול מַרְכָּבוֹת על ראשי ההרים ירקדון (יוא' ב ה).  הנה כעננים יעלה וכסופה מַרְכְּבוֹתָיו (של האויב) קלו מנשרים סוסיו (ירמ' ד יג).  קול שוט וקול רעש אופן וסוס דהר וּמֶרְכָּבָה מרקדה (נחו' ג ב).  והפכתי מֶרְכָּבָה ורכביה וירדו סוסים ורכביהם (חגי ב כב).  ואראה והנה ארבע מַרְכָּבוֹת יצאות מבין שני ההרים וכו' בַּמֶּרְכָּבָה הראשנה סוסים אדמים וּבַמֶּרְכָּבָה השנית סוסים שחרים וכו' (זכר' ו א-ב).  ויצא אליהם זרח הכושי בחיל אלף אלפים וּמַרְכָּבוֹת שלש מאות (דהי"ב יד ח). — מִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה: וירכב אתו בְּמִרְכֶּבֶת המשנה אשר לו (בראש' מא מג). — ובמליצה, מַרְכְּבוֹת אלהים: כי תרכב על סוסיך מַרְכְּבֹתֶיךָ ישועה (חבק' ג ח).  כי הנה יי' באש יבוא וכסופה מַרְכְּבֹתָיו להשיב בחמה אפו (ישע' סו טו). — ובתו"מ במשמ' העקרית: מחמת האש של מעלה נשרפו הגלגלים של מטה והיו מוטות ומרכבות רצות ונכנסות בעל כרחן שהיו טעונות כלי כסף וכלי זהב ואבנים טובות ומרגליות כדי שיטלו ישראל את הבזה (ר' יהודה, מכי' בשלח ב ה).  לשעבר היו הפרדות מושכות המרכבות ועכשיו מרכבות מושכות את הפרדות (ר' נחמיה, שם).  אתה מוצא בשעה שרדפו המצרים אחרי ישראל במרכבות משולשות היו (מד"ר שה"ש א, הוצ' גרינהוט).  לא תירא מפחד לילה מן אגרת בת מחלת ומרכבתה ולא מכל המזיקים המושלים בלילה (מד"ר במד' יב).  בשעה שירד הקב"ה על הר סיני ירדו עמו עשרים  ושנים אלף מרכבות וכל מרכבה ומרכבה כמרכבה שראה יחזקאל (ר' ינאי, פסיק' רבתי כא). — °ובמליצה בהשאלה: בחירי האלהים הברים וכו' הצטידו היראה בדרך הרעה ונצלו ורכבו מרכבות   המעשים והגיעו (ר"י א"ת, חו"ה, הפרישות ז).  ומפעליו ילווהו לקברו להרגיעו ודרכו התמימה, ומרכבתו אשר רכב לשחת לכלות האנוש מאז רתומה (רמב"ע, חרדה לבשה).  ואשרי איש אשר במרכבתה רכב, ובין רגליה נפל שכב (ר"י חריזי, תחכ' ו).  ואל תשב בשפל הכסילות עלה לך על שמי שכל ורומה, ומרכבת סעיפך לעלות על מרום חכמה תהי לעד בתומה (רש"ט פלקיירא, המבקש סב). — ב) *בפרט חזיון  דמות הַמֶּרְכָּבָה האלהית שראה יחזקאל במראה הנבואה: אין מפטירין במרכבה (מגי' ד י). — *ובהרחבה, סודות עניני העולמות העליונים: אין דורשין במרכבה ליחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו (ריב"ז, תוספת' חגי' ב א).  אמרו לו (החכמים לר' יהודה) הרבה דרשו במרכבה ולא ראו אותה מימיהם (שם מגי' ד כח).  בן עזאי היה יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו א"ל שמא בסדרי מרכבה אתה עוסק אמר להם לאו אלא מחריז דברי תורה לנביאים וכו' (מד"ר ויקר' טז).  יבא יחזקאל ויגלה להם חדרי מרכבה (ר' ברכיה, שם שה"ש, הביאני). — מעשה מֶרְכָּבָה: מעשה בר"א בן ערך שהיה מחמר אחר ר' יוחנן בן זכאי אמר לו רבי דרוש לי פרק אחד במעשה מרכבה (תוספת' חגי' ב א).  מיד פתח ר"א בן ערך במעשה המרכבה ודרש וירדה אש מן השמים וכו' נענה מלאך מן האש ואמר הן הן מעשה המרכבה עמד ריב"ז ונשקו על ראשו ואמר ברוך ה' אלקי ישראל שנתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולחקור ולדרוש במעשה מרכבה וכו' וכשנאמרו הדברים לפני ר' יהושע היה הוא ורבי יוסי הכהן מהלכין בדרך אמרו אף אנו נדרוש במעשה מרכבה (גמ' שם יד:).  א"ל ר' יוחנן לר"א בוא ואלמדך במעשה המרכבה א"ל (ר"א לר"י) לא זקנתי1 (שם יג.).  עד היכן מעשה המרכבה  רבי אומר עד וארא2 שם). — ואמר הפיטן: המתגאה על חיות הקדש ונהדר בכבוד על המרכבה זכות ומישור לפני כסאו (תפ' נשמת, אל אדון).  זהרי אור כעין מאור פני נשר לארבעתם, חצובי אש יצוקי אש וסוסי אש מרכבותם, שמך יברכון בעת ילכון לא יסבו בלכתם (ר' יוסף, אראלים וחשמלים). — ומצוי בסהמ"א בענין סתרי חכמת האלהות: ולמד אחרי כן מעשה מרכבה שקורין להם בלשן ערבי אלאהיאת (ר"י אבן עקנין, ספ' מוסר ג יא). — ג) °כמו מֶרְכָּב: המוכר את החמור מכר את המרדעת ואת האוכף אע"פ שאינן עליו אבל לא מכר את השק ולא מרכבת3 הנשים ואפילו היו עליו בשעת המכר (רמב"ם, מכיר' כז ד). —  ד) °כמו הַרְכָּבָה: ואני אומר כי החכמים ההם התחילו במחקרם מצורת האדם ובאו להורות כי הוא היה סוף הנבראות מפני שמצאו בו החיבור והמרכבה מוספת על הנמצא בכל בריה (ראב"ח הנשיא, הגיון הנפש א).