ש"ז, בכנ' מֶרְכָּבוֹ, — א) דבר שישב עליו אדם ברכיבתו, כעין סרג או כסת תחת הרֹכב: וכל הַמֶּרְכָּב אשר ירכב עליו הזב (ויקר' יה ט). אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מֶרְכָּבוֹ ארגמן (שה"ש ג ט-י). — ב) שם הקבוץ לרכב הברזל למלחמה: ויהי לשלמה ארבעים אלף ארות סוסים לְמֶרְכָּבוֹ ושנים עשר אלף פרשים (מ"א ה ו). ועי' ערך רָכַב. — ובמשנה, בהלכות טומאה, טמא מרכב: האיכוף טמא מושב והתופס שלו טמא מרכב (תוספת' כלי' ב"ב ב ז). הנושא את המרכב והנישא עליו והמסיטו מטמא שנים ופוסל אחד (זבים ה ח). אלו טמאין משום מרכב זריז האשקלוני ומדוכה המדית ועביט של גמל וטפיטן של סוס (כלים כג ב). — ג) °כנוי לספינה: כמו שתכלית הספינה לעבור בים ללכת אל מקום חפצו כן תכלית הגוף להיות מרכב1 לנפש ומעבר ללכת אל עולמה (רש"ט פלקיירא, אגר' החלום א, JQR N.S. I, 471). — ד) °דָּבָר שיכסו בו את אבני הכתלים של בנין וכיוצא בזה: הוא המרכב2 המסתיר הקורות מבפנים כי כן דרך ארמוני המלכים (ראב"ע שה"ש ג י).