*, ש"נ, מ"ר מֻרְסוֹת, — שחין וכדומ' מלא לֵחָה, Geschwür; abcès; boil: המפיס מורסא בשבת אם לקולפה או לעשות לה פה כדרך שהרופאים עושין וכו' אם להוציא ממנה לחה (יהושע בן מתיא, תוספת' עדי' א ח). — ובסהמ"א: מורסא שצומחת בבשר בני אדם כמו ענבה והיא שחורה סכנה (ר"ח, ע"ז כח.). וכמה מהמביטים יחשבו השומן במי ששמרו מורסה או מכה מהמכות (מאזני צדק לאלגזלי 128). שתתעכב בו ליחה שתעשה בו מורסא או סרטן או תבלול או חבורה (ר"י א"ת, כוזרי ב מ). עצבים וכו' דקים ולא ישתתפו אלא לענין גדול ממורסות הכבד (קאנון ג יד א). המורסות המתחדשות באצטומכא או בכבד (פרקי משה ז). הזהר מהקיז דם עורק היד במורסות הרחם כי הוא ימנע הנדות (שם טז). ואם מסתום מעבר המקוה כגון שתתחדש בו מורסא כמו המורסה הנקראת פלגמוני והמורסא הקשה או המורסא הרפה (מ' אלדבי, ש"א ד). ויתילדו התוספות ההם ויהיה מזה טחורים ומורסות ונגעים (שם). שיש חולאים מתדבקין כמורסא דבריית (ר"י קארו, תולד' יצחק, תולדות).