ש"ז, סמי' מִרְעֵה, בכנ' מִרְעֵהוּ, מ"ר בכנ' מִרְעֵיכֶם, — מקום שירעו שם צאן ובקר וכדומ' Weide; pâturage; pasture: ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו כי אין מִרְעֶה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען (בראש' מז ד). עד עולם (יהיה המקום) משוש פראים מִרְעֵה עדרים (ישע' לב יד). מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר כי אין מִרְעֶה להם (יוא' א יח). כאילים לא מצאו מִרְעֶה (איכ' א ו). בְּמִרְעֶה טוב ארעה אתם וכו' וּמִרְעֶה שמן תרעינה אל הרי ישראל (יחזק' לד יד). המעט מכם הַמִּרְעֶה הטוב תרעו ויתר מִרְעֵיכֶם תרמסו ברגליכם (שם יח). יתור הרים מִרְעֵהוּ ואחר כל ירוק ידרוש (איוב לט ח). וילכו וכו' לבקש מִרְעֶה לצאנם וימצאו מִרְעֶה שמן וטוב וכו' וישבו תחתיהם כי מִרְעֶה לצאנם שם (דהי"א ד לט-מא). איה מעון אריות וּמִרְעֶה1 הוא לכפרים (נחו' ב יב). — ובמדר': עשרה בקר וכו' ומאה צאן מן המרעה (פסיק' רבתי יו). — ובמשמ' עֵדֶר: כל שבט ושבט וכו' היה מעביר כל המרעה לפניו והיה נוטל השמן שבהם ועומד עליו ושחטו (מד"ר במד' י). — ובסהמ"א: על מין ומין מן הבהמות אין להם כי אם ולד אחד כמין האדם ולפעמים יש להם תאומים אם יש להם מרעה טוב ושמן (שעה"ש לאבי הרלב"ג ד). והפרים יש להם מנהיג והוא חי יותר מן האחרים לטוב המרעה שימצא (שם).