1, ש"ז, בכנ' מֵרֵעֶךָ, מֵרֵעֵהוּ, מְרֵעֵהוּ, מ"ר מֵרֵעִים, — כמו רֵעַ: ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת מֵרֵעֵהוּ ופיכל שר צבאו (בראש' כו כו). היום אעשה חסד עם בית שאול אביך אל אחיו ואל מֵרֵעֵהוּ ולא המציתך ביד שאול (ש"ב ג ח). — ובפרט רֵעֵי החתן ביום חתונתו ותהי אשת שמשון לְמֵרֵעֵהוּ אשר רעה לו (שפט' יד כ). ויאמר אביה אמר אמרתי כי שנא שנאתה ואתננה לְמֵרֵעֶךָ (שם טו ב). ויעש שם שמשון משתה כי כן יעשו הבחורים ויהי כראותם אותו ויקחו שלשים מֵרֵעִים ויהיו אתו (שם יד י-יא) — ובשוא המם במשמ' רבים: כל אחי רש שנאהו אף כי מְרֵעֵהוּ2 רחקו ממנו (משלי יט ז).
1 מן ב. רעה, עי"ש. ואמר רד"ק (מכלול, מה"ש, נל"פ, משק' פֵע) וז"ל: ורֵע וכו' ובתוספת מם למֵרעהו. ע"כ. וכבר נתלבטו החדשים במשקל מלה זו כי הוא זר בצורתו, ואמרו קצתם (Bö. Olsh.) כי מם מֵרעהו היא מם המלה מִן. אך רֻבם דחו זאת והסכימו כי היא מם המשקל והמלה מקצרת מן מרעה, או נוספת על השם רֵעֶה. והיחיד המכרת לפי רד"ק וגם החדשים הוא מֵרֵעַ, והצירי מתקים להבדיל מן מְרֵעִים. עכ"פ, הצורה אינה לפי הקש משקלי השמות הרגילים.
2 כך עדותו המפֹרשת של רד"ק, במכלול ובהשרשים. אך במקצת ספרים בצירי.