* קל לא נמצא.

— פִע', *מֵרֵס, מְמָרֵס, — א) מֵרֵס את הדם, בחש בו שלא יקפא: הביא אשמו ולא הביא גזילו לא היה ממרס בדמו עד שיביא גזילו (תוספת' פסח' ג א). מצורא שהביא חטאתו קודם אשמתו לא יהא ממרס בדמה עד שיביא אשמו (שם ב"ק י יט). שחטו (את הפסח) קודם לתמיד כשר ובלבד שיהא אחד ממרס בדמו עד שיזרק דם התמיד (פסח' ה ג). שחטו וקבל במזרק את דמו ונותנו למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרוש (יומ' ד ג). נטל את הדם ממי שהיה ממרס בו וכו' והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה (שם ה ג). ושחט את פר החטאת וכו' נותנו לאחר למרס את דמו (ת"כ, אחרי מות ב ג). אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה וכו' כלום מירסו בדם לפניך (ר' לוי, מגי' יב:). — ואמר הפיטן: לשחטו נפנה וקבל דמו וצוה למרסו ברבד העזרה (ר' ינאי, סדר עבודה, אתה כוננת). עירה דמו לכלי זהב נטלו ממרס בכלי עוז (רסע"ג, עבודה, באדני יצדקו). קפץ ושחטו וקיבל דמו, קפאיו ימרס ציר מטעמו, וכו' שובב הממרס דם לכפרה, שב והזהו פנים בספירה (משולם בר קלוני', אשוחח נפלאותיך). ציר יטבחנו ויקח דם בכלי צעירו ימרסנו ביד ולא יקפה (סדר עבודה, אזכר סלה). רמה קרן תפארתו בשחטו פר וקיבל דמו, רץ הממרס בו לקחתו יי' אלהיו עמו (סדר עבודה, אמוני לבב, סדור תימנ'). מזבח נהרס דמים מלמרס חלבי אשי על גביו לסדרן (משה בר' בנימין, מתני אחזו, שחר' יוה"כ). מפרפרים הילדים וזה על זה מפרכסים, ממהרים שחוט אחרים ובדמיהם מתבוססים, נתון על רובד היכלך ואף לממרסים, נגד עיניך לעד יהו תוכסים (דוד בר משולם, אלהים אל דמי, סליח' מוס' יוה"כ). — ובסהמ"א: וכל המראות האלו (בריאה) אין אוסרין בהם עד שנופחים אותה וממרס בה בידו אם נשתנית למראה המותר מותרת (רמב"ם, שחיט' ז יח). — ובכלל, מֵרֵס התבשיל וכדומ', בחש בו בכף: אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע וכו' כלום מירסו במנחות לפניך (ר' לוי, מגי' יב:). מרסנא זה היה ממרס את הסלתות (מד"ר אסת', והקרוב אליו). — ובסהמ"א: כף אחת שבה ממרסים תבשילי בשר ואירע שמירסו ממנה קדירה חלובה (סדור רש"י, סי' תקצד). וקדירה מלאה בשר היתה מבושלת אצלה על הכירה והיתה שפחה ממרסת בכף בפרור ובקדירה (שם תקצב). ונותנין מים על גבי מורסן ומוליך בו התרווד שתי וערב אבל אינו ממרס בידו שלא יראה כלש (רמב"ם, שבת כא לד). יכרות התפוחים וישרה הכל בב' ליט' מים יומם ולילה ואח"כ יבשל הכל עד שישוב אל השליש ימרס אותו ויסנן אותו (נתן פלקיירא, צרי הגוף, כ"י ברי"מ). יתיך השומן בשמן ורדים וכו' ומעט זעפראן וימרסהו ויעשה (ספר הטחורים להרמב"ם, הוצ' ה' קרונר). יודק הכל הדק היטב ויולש ביין עפוץ ויועג עוגות וכשתצטרך אליהם תמרס אחת מהן בחמץ מזוג (קאנון ג א ב יא). ולפעמים יצטרך שתמרס לחם סלת במה שתגמיהו (שם שם יא ג ח). — ב) *מֵרֵס עפר וכדומה, מחהו במים ובחש בו עד שיהיה כמו מקפה: ממרסין באורז בשביעית (ר"א בן יעקב, שבי' ב י). — ג) *מֵרֵס ענבים, מעך וסחט אותם: ענבים הללו כ"ז שאתה ממרסן אתה מוציא מהן כל מה שבתוכן (מד"ר ויקר' יב). — ובהשאלה, במליצה: כי עזה כמות אהבה ובהפרד ממנה בעלה היא עניה צוערה חיי צער תחיה ולפחות יזהר לפייסה בדברים באגרת שלומים למרס בדם האהבה (ר"א פאפו, פלא יועץ, אות א).

— נִפע', °נִמְרַס, — שמרסוהו: ויש מהם מי שיחבר שניהם במים שנמרס בהם סיד וליטרגיר בבשול (קאנון ד ז א יט). והביצה רבת הבשול נקרא קרושה ואותה שמגיעה מבשול שתתעבה עובי שוה וכו' והיא הנמרסת ובלשונינו מגולגלת (פרקי משה כג).

— פֻע', °מֹרַס, מְמֹרָס, יְמֹרָס (ימורס), — כמו נִמְרַס: פי' זה המאכל ממורס הוא (ר"ח שבת קמ.). ושיקח ממנו (מן הטריאק) שעור פול המצרי וכו' ימורס בג' כפות מים (פרקי משה יז). ואם (יקח הסם הנזכר שם) בשיעור לוז ימורס בשלש כפות מים (נרבוני, ארח חיים, בהנהג' הזקנים, כ"י שכתר).