פ"י, מִרְקוּ, מָרוּק, — א) מָרַק את החרב, הרֹמח וכדומ', מרט אותו, לטש אותו שיהיה לו בָרָק: אסרו הסוסים ועלו הפרשים והתיצבו בכובעים מִרְקוּ הרמחים לבשו הסרינות (ירמ' מו ד). — נחשת מָרוּק, כמו נחשת ממֹרטה, לטושה וחלקה, Poliert; poli; polished: ואת כל כליהם עשה חורם אביו למלך שלמה לבית יי' נחשת מָרוּק1 (דהי"ב ד יו). — ואמר המליץ: ובעל חמה חרבו מורק ושניו חורק רמחיו מוכנים וחניתותיו ערוכות (ראב"ע, אגר' חי בן מקיץ).  גברים יחשבו מות חיותם ולמות חניתותיהם מרוקים, והם מתחבקים על לוחמיהם כחושקים מהרו לחבוק חשוקים (ר"י חריזי, תחכמ' ז). — ובמליצה, בהשאלה: מנחם בן סרוק חניתיו המרוק וחצי הזרוק בלבות הצירים (דונש, לדורש החכמות). חניתות מחשבות שכלו מרוקים וקשתותי סעיף לבו דרוכים (רמב"ע, תרשיש א סה).  וימרוק את חנית ישע בקרב קרב צריו וירק את סגורו (שם רלה).  במחשבות חצובי להבות לעושי חרבות ושיחים מרוקי שלחים אחוזי רמחים (ר"י חריזי, הקד' תחכמ').  חצי זמן בוגד מרוקים הם ובלב בני אישים מרוקיהם (הוא, הענק קנט).  הברו חצי הרעיונים מרקו רמחי המחשבות (המאירי, הקד' למשלי). — °וגוּף מָרוּק, נקי, טהור, שאין בו עון וחטא: ומהם מי שלא הגיע אל מדרגת אור אפילו בברק אלא בגוף מרוק וזך (רש"ט פליקייר', תרג' פתיח' מו"נ לרמב"ם). — ב) *מָרַק את הכלי, שפו בדבר מהדברים לנקותו מחלאת וכיוצא בזה, abreiben; frotter; scour: היכן מורקן ושוטפן (את הכלים) בפנים יצא לחוץ מכניסן מורקן ושוטפן בפנים (תוספת' זבח' י יג).  בשל בו קדשי קדשים מורק ושוטף וכו' שטף ולא מרק מרק ולא שטף יאכל כחמר שבהן (שם יד).  כלי נחשת שיצא חוץ לקלעים נכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש (משנ' שם יא ו).  שהכניסן (את ידות הכלים) כדרכן ולא מרקן2 או שמרקן ונשברו (מקוא' י א).  איקונין של מלכים וכו' מי שנתמנה עליהם הוא מורקן ושוטפן (מד"ר ויקר' לד).  אגוז זה אם נופל לתוך הטנופת אם נטלו ומורקו ושוטפו ומדיחו והוא חוזר כתחילתו והוא יפה לאכילה (ר' עזריה, שם שה"ש, אל גינת אגוז). — *ומָרַק החטא וכדומ', שָׁף ומחק אותו: יהי רצון מלפניך שלא אחטא ומה שחטאתי מרוק3 ברחמיך אבל לא ע"י יסורין (רב המנונא, יומ' פז:). 

— פֻע', מֹרַק, — ששפו אותו בדבר לנקותו: וכלי חרש אשר תבשל בו (החטאת) ישבר ואם בכלי נחשת בשלה וּמֹרַק ושטף במים (ויקר' ו כא).

— הִפע', תַּמְרִיק, — הִמְרִיק את הפֶּצַע בדהן מהדהנים, מרחהו לרככו וכדומה, einreiben; frictionner; to rub in: חברות פצע תַּמְרִיק4 ברע ומכות חדרי בטן (משלי כ ל). והשתמשו כך בסהמ"א: וגם יועיל לבשר השינים הנמסח להמריק (צ"ל והממריק) בו ירפא השינים (אסף הרופא 71, כ"י). — ולהגוף בסמים: הסמים הממריקות בהם נשים גופותן (דונש על מנחם, תמרוקיהן),

— פִע', *מֵרֵק, מְמָרֵק, — מֵרֵק את הכלי, כמו מָרַק: כל ידות הכלים שהכניסן וכו' כדרכן ולא מירקן5 או שמירקו5 ונשברו מקוא' י א). — ובהשאלה, מֵרֵק הֶעָוֹן וכדומ', כמו מָרַק, מחה ונִקָּה: ויום מיתה ממרק שנאמר אם יכפר העון הזה לכם עד תמותון מלמד שיום מיתה ממרק (ר' ישמע', תוספת' יוה"כ ה ח).  יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם (ברכ' ה.).  עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין וכו' אבל מי שיש חלול השם בידו אין כח בתשובה לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת (יומ' פו.).  עשה תשובה ומת מיתה ממרקת שבוע' יג.). — ומֵרֵק הגוף: ר' ינאי היה לובשן (את התפלין שהם צריכים גוף נקי) אחר חוליו ג' ימים לומר שהחולי ממרק (ירוש' ברכ' ב ג).  יסורין שממרקין כל גופו של אדם (בבלי שם ה.). — *מֵרֵק אכילה שבמעים, דחה אותה ונקה הגוף: למרק אכילה ושתיה שבמעיו לשומו כמלאכי השרת (ר' נתן, יומ' ד:).  חסידים הראשונים היו מתייסרין בחולי מעיים כעשרים יום קודם מיתתן כדי למרק את הכל כדי שיבואו זכאין לעתיד לבוא (ר' יהודה, מס' שמח' ג). —  ובסהמ"א, מֵרֵק נַפְשׁוֹ: וכל הנזהר בדברים אלו (של מאכלות אסורות) מביא קדושה וטהרה יתירה לנפשו וממרק נפשו לשם הקב"ה (רמב"ם, מאכ' אסור' יז לב). — °מֵרֵק חלאה, בהשאלה בענין חטא: יצטרך צער מה למרק איזו חלאה לינצל מגיהנם (ר"מ אלשיך, איוב לח יב).  ומֵרֵק חטא, עון: וכשהקב"ה מביא יסורין על הצדיק מזה המין נקראין יסורין של אהבה למרק איזה חטא שצריך כפרה לטהר זוהמת הנפש (מרפא לנפש יז:).  ואעפ"י שתורתו וצדקתו תלוי' לו עם כל זה לא מירקו העוון כי שם נשתלם לו את גמולו (ר' הלל מוירונא, מכת' ע"ד ספרי הרמב"ם, חמדה גנוזה כ.). — °רפואה מְמָרֶקֶת: חיבור והרכבת רפואה ממרקת וטובה ללב ושינה ונגד תולעים (ר"י צהלון, אוצה"ח ו כג).  רפואה ממרקת ניתנת ביום ששי ובבקר (שם ו א). — ואמר הפיטן, במשמ' מחק: פנקס חוב ימרק חסד, צו סופר כתוב שובר (רשב"י הבבלי, סליח', אך בך לדל מעוז). — ובמשמ' העקרית, *מֵרֵק אבן, מרטהּ ולטשהּ: יצא (ר"ח בן דוסא) למדברה של עירו וראה שם אבן אחת ושבבה וסיתתה ומירקה ואמר הרי עלי להעלותה לירושלם (מד"ר קהל' א).  מחט שאינה נקובה ויש לה עוקץ וכבר שיפה אותה ומירקה ואע"פ שעדיין לא נקבה (ר"נ גאון, שבת נג.).

— נִפע', *נִמְרַק, עת' יִמָּרֵק, — נִמְרַק מאכילה וכדומ', נטהר: מפני מה נתעכב משה כל ששת ימים ולא שרתה עליו דבור בשביל שימרק מכל אכילה ושתיה שהיה במעיו עד שעה שנתקדש ויהא כמלאכי השרת (ר' נתן, אדר"נ א). — ובהשאלה, °נִמְרַק העון: ובשעה שיצאו ישראל ממצרים עדיין לא נמרק יפה אותו עון (נפש החכמה, סוד שבת ויו"ט).

— נִתפ', °נִתְמָרֵק, — נִתְמָרְקָה האכילה, נתעכלה: שבששה ימים הללו נתמרקה אכילה שבמעיים (רש"י יומ' ד:) — ובמשמ' נמס ונפרד: על כן ראה ויחלק הגוף מהנפש למען יתמרק החומר בכור הארץ (ר"מ אלשיך, משלי ט ד).  ואחר שמואס את הכל יכל בשרו שיתמרק ולא שיכלה לגמרי (שם לג כא).  והוא כמשל כל זרע הנזרע בארץ שאינו בא לכלל צמיחה כ"א שתתמרק ותסריח (ר"א הכהן, שבט מוסר כג). —  והעונות: במי שיש לו קצת חטאים אשר לא נתמרקו בעוה"ז וכו' ואם זכתה נפשו ונתמרקו עונותיה תשוב לאור באור החיים (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 92).  כדי שתקבל יסורים ויתמרקו עונותיה (שם).  כי תחלה יתמרק קצת עונות ואז יתנו לו מעלה אחת (עמה"מ, רישא דז"א מה). — ובמשמ' טהרה: ודע שכל זמן שמתמרק הגוף ע"י עסק התורה מתגדל אורה של נשמה (ר"א הכהן, שבט מוסר יא).  ועל ידי העיון מתמרק ומזדכך עד יצא כנוגה אור הצורות המוטבעות בו (ר"י מוסקטו, נפוצ' יהוד' ט).

— הֻפע', °הֻמְרַק, הומרק, — הֻמְרַק הַסִּיד וכדומ', כמו נִמְרַק, נִתְמָרֵק, במשמ' נמח ונמס: הומרק6 סידו שנימק הסיד (ערוך, ערך סר).