ש"נ, — הדבר הנרקח, בפרט בשמים ושמנים וכיוצא בזה, Parfüm; parfum; aromatic oil: ועשית אתו שמן משחת קדש רקח מִרְקַחַת מעשה רקח (שמות ל כה).  ומן בני הכהנים רקחי הַמִּרְקַחַת לבשמים (דהי"א ט ל).  וישכיבהו במשכב אשר מלא בשמים וזנים מרֻקחים בְּמִרְקַחַת מעשה (דהי"ב יו יד). — *והתיחד אחר כך להמשיחות לרפואה, Salbe; onguent; ointment: אל מארץ ברא סמים וכו' בהם רופא יניח מכאוב וכן רוקח עושה מרקחת1 (ב"ס גני' לח ו-ז). — ומצוי במשמ' זו בסהמ"א: זה ספר המרקחות והמשקיות והאבקים והתחבושות (ש' דונולו, ספ' המרקח' א).  כי יהיה הדבש עב ונקפא מעט יותר יאריכו ימים ושנים המרקחות להשמר שלא ישחיתו מהרה (שם ה).  תשתדל כל אשר תוכל  לשום את המרקחות ואת מיני המשקים ערבים אל חיך החולים כי אז ימשיכו אותם האיברים אליהם ויועילום (ר"י הישראלי, מוסר הרופאים עג).  וכן הרכבת המרקחת במלאכת הרפואות כי תועלת המרקחת וכח מעשיה יהיה כפי כח  הסממנים אשר הורכבה מהם המרקחת (ר"י א"ת, חו"ה, חשבון הנפש ד).  אכסנאי הכילי לא יפחד מן הקבסא ולא יצטרך אל מרקחת (הוא, מבח' הפנינ' לרשב"ג, שער זולת השאלה).  וארא בתוך ההמון זקן כפוף כאגמון וכו' ולפניו כפות מלאות במיני רפואות באלה מרקחות ובאלה משיחות (ר"י חריזי, תחכמ' ל).  הלא אמרו החכמים עזוב הרפואה במרקחת כל אשר תוכל לרפא את החולה במאכל (ר"י זבארה, ספ' שעשוע' ח).  ועשה ממאכליך כמו שאתה עושה במרקחת של רפואה שאין אתה אוכל אותם לתאבה אלא לתועלתך (ספר הרפוא' להרמב"ם א).  הרופא הטוב המשגיח בבריאות אדם אחד רצונו וחפצו בו שיאכל הדברים הבינונים באיכותם וכמותם המעמידים הבריאות בדרך שלא יחלה ויצטרך למרקחת או למשקה וכו' אבל כשיחלה האיש ההוא רצון הרופא וחפצו שיאכל האיש ההוא המרקחת עד שישוב לבריאותו (ר"י אנטולי, מלמד התלמידי', ויקר'). — ובהרחבה, גם למשקה של סמים שישתה החולה לרפואה: שני רוקחים שהובאו לפני חכמי הרפואה לעשות מרקחת התריאק הגדול (ר"י אלבו, העקרים א יח).  במיני המרקחות וכו' מרקחת מיוחדה לאצטומכא וכו' מרקחת האגוז וכו' (קאנון ב א ו ו).  והראיה ע"ז המרקחת הנקראת טריאקה וכו' וכן מרקחות אחרות (מורה המורה 87).  משל לרופא שהזהיר לאחד שלא יאכל דבר רע ויחלה והוא לא נזהר צריך למרקחת שלא היה לו צרך בתחלה ואותה המרקחת אי אפשר בלי שעור ובלי משקל ובלי זמן מסוים (המבחר, ויקר' א לד).  וכבר חברתי לאדוני מרקחת ראוי שיתמיד לקיחתו כל הימים (ספ' הטחורים של הרמב"ם, הוצ' קרונר).  ראיתי מיני מרקחות וכו' לקחת בפה ומיני משיחות למשוח הראש (ר"א מודינא, לב האריה א ו). — ובהשאלה במליצה, מִרְקַחַת לרפואת הנפש, מה שצריך לעשות לתקון הנפש וכיוצא בזה: מרקחת בדוקה נעימה ומתוקה לחלשות תשות כח הנשמה, קח שרשי השפלות וענפי השכלות ועשבי המצוה ושבלת הענוה ופרח הצדקה וכו' (ר"י חריזי, רפוא' הגויה).  שדי שחין חטאי לבבי החלה ושמך רפואתי וחיי רוחי, לקחו סעיפי מרקחת טוב זכרך וימרחו על השחין ויחי (הוא, תחכמ' ט).  כי הדת היא למרקחת עשוי למי שחלה מכף רגלו ועד קדקדו והיה הרוקח ההוא מועיל לכל עניני החוליים (המאירי, בית הבחירה, אבות ד טו).  והנה לרפואת הנפש הנני מציג לפניך מרקחת בדוקה וכו' וזה המרקחת אשר עמה תתרפא רפואת הנפש והגוף קח ששה שרשים שורש יראת שמים שורש שפלות ושורש ענוה וכו' (ר"א הכהן, שבט מוסר ו). — והשתמשו בה הסופרים גם במשמ' פֵרוֹת ותבלים מבֻשלים בדבש וכיוצא בזה, Eingemachtes; confiture; jam: מיני מרקחת שמשימין בתבשיל (ערוך, ערך ארוס).  במרקחות שהן נעשות על ידי דבש (שו"ת רשב"א פ).  מרקחת שעושין מזנגבילא וכו' ומרקחת שמביאין ממקומות אחרות ואין אדם יודע אם יש בו פרי האדמה או פרי העץ וכו' ושבח המרקחת הוא החריפות (ר' יונה על הרי"ף, ברכ', סי' קלט).  מיני מרקחת העשויין מבלילת צוקר ודבש (שו"ת תרומ' הדשן קיט).  מרקחת של חבושים או אתרוגים או וורדים או עשבים או שאר מיני פירות שמרקחין אותן בדבש (הלבוש או"ח, ברכ' רד יא).  ועבד שני לבוש כאדוניו רק רגליו יחפות הביא אחר זה בספל בדולח יפה מרקחת ומים שנצטננו בקרח (גוטלבר, ממצרים 94).