1, ש"ז, סמי' מְרַק, – מָרָק של בשר וכדו', המים שבהם מתבשל הבשר ונעשה שמן ומתמצה בו כח הבשר וטעמו Fleischbrühe; bouillon; broth: הבשר שם בסל וְהַמָּרָק2 שם בפרור וכו' קח את הבשר ואת המצות והנח אל הסלע הלז ואת הַמָּרָק שפוך (שפט' ו יט). האכלים בשר החזיר וּמְרַק3 פגלים כליהם (ישע' סה ד). – ועי' הערה. – ומצוי בסהמ"א: הקערות השואבין בהן מרק מהיורות הגדולות בסעודת החתנים (אבן ירחי, המנהיג, הלכ' פסח). ומרק של התרנגול הזקן מועיל מהקדחות הלבניות הנושנות (פרקי משה כ). – ומ"ר °מְרָקִים: והשכילה ואל תדמה מרקים נאלחים לתמרוקים נקיים מנקים (דונש על מנחם, תמרוקיהן). בגרוני תשית פגול המרקים (עזר' הבבלי, תוכח' מוסר יא). – ואמר הרופא אבן סינא בחרוזיו: שימה מזונה (של המעוברת) כמו השמנים, צוה לשתות מרקים דשנים (חרוזי אבן סינא, כ"י ברלין).