מָרָק

1, ש"ז, סמי' מְרַק, – מָרָק של בשר וכדו', המים שבהם מתבשל הבשר ונעשה שמן ומתמצה בו כח הבשר וטעמו Fleischbrühe; bouillon; broth: הבשר שם בסל וְהַמָּרָק2 שם בפרור וכו' קח את הבשר ואת המצות והנח אל הסלע הלז ואת הַמָּרָק שפוך (שפט' ו יט). האכלים בשר החזיר וּמְרַק3 פגלים כליהם (ישע' סה ד). – ועי' הערה. – ומצוי בסהמ"א: הקערות השואבין בהן מרק מהיורות הגדולות בסעודת החתנים (אבן ירחי, המנהיג, הלכ' פסח). ומרק של התרנגול הזקן מועיל מהקדחות הלבניות הנושנות (פרקי משה כ). – ומ"ר °מְרָקִים: והשכילה ואל תדמה מרקים נאלחים לתמרוקים נקיים מנקים (דונש על מנחם, תמרוקיהן). בגרוני תשית פגול המרקים (עזר' הבבלי, תוכח' מוסר יא). – ואמר הרופא אבן סינא בחרוזיו: שימה מזונה (של המעוברת) כמו השמנים, צוה לשתות מרקים דשנים (חרוזי אבן סינא, כ"י ברלין).



1 בערב' מַרַק مرق, כמו בעברית. והפעל מַרַק, מרק אלקדר וכו', היה בקדרה הרבה מרק. ועוד במשמ' נעשה כמו מרק, למשל ביצה שנתקלקלה. גם בסור' מרק, כמו בעברית. – בתו"מ לא באה מלה זו כלל, ורגלים לדבר כי יצאה בזמן ההוא מן השמוש, ובמקומה השתמשו בהמלים זום, זמית, שמקורן ביונית.

2 כך ברוב הספרים בשני קמצים, ובקצתם חציו קמוץ וחציו פתוח, והעיד רד"ק בפרושו שהוא ראה במחברת בן אשר כלו קמץ.

3 כך הקרי, והכתיב ופרק. ובס"א וּמְרַק כתיב וקרי.

חיפוש במילון: