°, ת"ז, לנק' מְרָרִית, — של מָרָה, מטבע המרֵרה: וכשיהיה (שֶׁמֶר השתן) בלתי קדחת יורה על מותר חד מררי (נתן פלקיירא, צרי הגוף ג ה). השתן המררי בקדחות המתחדשות מן היגיעה מורה על רע (שם). והמשל בזה כי הדמיי ידמה ויתאוה לאכל וכו' והמררי יחשק בכל דבר קל כמו לעמד נגד האש ולרקד ולשמע במחולות וכו' (קאנון א ב ב ג, באותות המזגים). אם יתעמל האדם עמל חזק עד שתגיע היגיעה וישתה יין עמל אחר המאכל התקבץ בגופו מותר מררי מפני העמל (פרקי משה ח). המנע ההקזה בעלת הצד המרריית או השחוריית (נרבוני, אורח חיים, בחליי החזה ב, כ"י שכתר). בשרו (של השור) קשה מאד לבשל ויוליד דם גס ועב והמרק שלו עם חומץ וכסבר ישלשל המררי ויפסיקנו (מ' אלדבי, ש"א ה ב).