מַרְשֶׁה

°, ש"ז, – מי שממנה מֻרשה: מי שהרשה לאחד ורצה לבטל השליחות ולהרשות לאחר רשאי ואין הנתבע יכל לדחות למורשה לומר שמא המרשה ביטל שליחותך והרשה אחר (שו"ע חו"מ, הרשאה קכב ג).

חיפוש במילון: