1, ש"נ, בכנ' מְרֵרָתִי, — הלֵחה הירֹקה המָרָה שבגוף בע"ח, Galle; bile; gall: יסבו עליו רביו יפלח כליותי ולא יחמל ישפך לארץ מְרֵרָתִי (איוב יו יג). — ומצוי בסהמ"א: והמררה דבוקה בכבד והיא קרה כשלג (אסף הרופא דף 4, כ"י ברלין). אז ישים במים ההם כל שמנים חמים ומוחים וחלבים מן חיות ועופות ובהמות וחמאה ומרירות של פרים (ש' דונולו, ספ' המרקח' ד). ליחלוחית מרה היוצאה מן המרירה שבכבד ומתגברת באדם הכל לפי החדשים (רש"י סוט' ה.). וכבד כועס בעבור המרירות המתילדות בו (ר"י א"ת, כוזרי ד כה). — ואמר המליץ: ואיש יישן שנת עולם הייקץ מתנומתו, אידו לנגדו אורב ורכבו מלעמתו, ביום תושלך לארץ מררתו וצמתו (ר"י הלוי, מה יתרון לאדם). וימהר השכיר ויאחז בו (בדג) ויפתח את בטנו ויקח כבדו ומררתו וכו' והמררה אם יכחל בה העור את עיניו תפקחנה ותאורנה אישוניו וכו' ויכחל במררה את עיניו (ר"י זבארה, ספ' שעשוע' ו). כבדי מאד קרה, ולא אפחד מחום המררה (שם ח). וימשחם בדם עורב וכו', או במררת שור מעורבת בדבש (מ' אלדבי, ש"א ד). — °מְרֵרָה שחורה, כמו °מרה שחורה: כן המררה השחורה כאשר תמשול על הגוף במרי ממשלת כחה יתגעש כל הגוף וכל איבריו וגם ירעש על כן ירעשו כל מוסדות הגוף וכל איבריו מבית ומחוץ (אסף הרופא כ"י, דף 11). וככח המרירה השחורה השכונה בטחול בצד שמאל (חכמוני, ש' דונולו, פי' יצירה ד). מחשבות רעות שמעלה לו מרירה שחורה (ערוך, ערך רוח). יש שקורין בדברי הרופאים מרירה שחורה ויש שקורין מרירה אדומה (רש"י סוט' ה.). ואמנם הטחול להיות אוצר בו הכבד מה שהותיר מן הדם מן המרירה השחורה הארצית (סהל בן תמים, פי' יציר' ו). — °המרֵרה האדֻמה: וככח המרירה האדומה השוכנת בכבד בצד ימין (חכמוני, ש' דונולו, פי יצירה ד). החמה נבערת מרוב חום המרירה האדומה (שם). הם שתי  מרירות השחורה והאדומה (ר"י א"ת, חו"ה, עבוד' ה ט). — ומ"ז °מְרֵרָתַיִם: אז יכבד המאכל על הקרב כי נאכל בלא עתו אז תתגרה המררה בגוף וגם תעולל עלילות הנגע ויתעורר החולי כי נעו המררתים גם הדם והליחה (אסף הרופא כ"י, דף 12). לדם ולליחה ולמררתיים השחורה והאדומה (שם 140).