*, קל לא נמצא במקורות הקדומים.

— הִפע', *הִרְשָׁה, — הרשה ראובן את שמעון, הרשה לו, העביר את זכותו עליו, עשה אותו רַשַּׁאי בדינו, bevollmächtigen; autoriser; to autorise: הרשה את בן ביתו וכו' לתרום, תרומתו תרומה (תרומ' ג ד). במרשות זו את זו, בשהרשת השלישית את השנייה לדון עם הראשונה (שמואל, ירוש' כתוב' י ד). התקדשי לי בשטר חוב זה, או שהיה לו מלוה ביד אחרים והירשה עליהם וכו' (קידוש' מז:). — ובהוראה מחלשת, הרשה את פלוני לומר דבר, לעשות דבר, נתן לו רְשוּת לכך, erlauben; permettre; to permit: תרשני1 לומר לפניך מה שלמדתני (ר"ע, ספרא ויקרא נדבה, פרשתא ד). כשהלכתי לכרכי הים מצאתי גר אחד שנשא אשת אחיו מאמו, אמרתי לו בני מי הרשך (בן יאסיין, יבמ' צח.). אל ישלח איש למזבח עולה ומנחה ולבונה ועץ ביד איש טמא באחת מן הטמאות להרשותו לטמא את המזבח (ברית דמשק יד א, השלח כו, 501). — ובסהמ"א: שמי שמרשה חבירו ולאחר שיתן לו הרשאה נמלך ומבקש לבטלה ומרשה אחר יש לו רשות שהלכה ששליח עשאו, ומי שמרשה חבירו ומתירא שמא יקחם אומר לו באותה השעה שמרשה אותו בפני עדים שאני עושה אותך שליח להביא לי מעות כן וכן שיש לי עם פלוני (הלכ' פסוק', 53). ואסור לעשות מלאכה קדם הבדלה כדי שתרשה2 את השבת כמי שנכנס אצל המלך יכנס ברשות ויצא ברשות (הלכ' קצובות, הלכ' שבת, הוצ' הורויץ).  והודעתו זמירות רנניך וערך קדושתך והרשיתו לשפוך שיחה ורנה לפני כסא כבודך (ר' בחיי, בקשה, יי' שפתי, בסוף חו"ה, הוצ' א. ש. יהודה). והכתוב נתן רמז לענין הזה וכו' והרמז הזה מרשה אותנו לחקור על דברי הקדמונים (ראב"ח, הגיון הנפש, א:). הרשני על זה מה שרוממתני בצוותך אותי לקרוא אליך והרשיתני לשבח את שמך העליון (ר"י א"ת, חו"ה, חשבון הנפש ג). מי שהרשה לאחד ורצה לבטל השליחות ולהרשות לאחר הרי זה מבטל (רמב"ם, שלוחין ושותפין ג ח). אתה הרשיתני לערוב אותך וליתן (הוא, מלוה ולוה כו ח). ממי שקבלתי הספרים הוא הרשני ללמוד בהם (שו"ע חו"מ עב לג). — ואמר הפיטן: יראיך הרשוני וארוץ ואין בש (רשב"ג, אלהים אלי, ביאליק-רבניצקי ב, 178). ועי' מַרְשֶׁה.

— הָפע', *הָרְשָׁה, הורשה, — שהרשו לו, נִתּנה לו רשות: במה שהורשית(ה) התבונן (ו)אין לך עסק בנסתרות (ב"ס גני' ג כב; בשמו, ירוש' חגי' ב א, בבלי שם יג.). לזה חצר סמוכה לכן ולזה חצר סמוכה לכאן, זה סמוך לחצירו וזה סמוך לחצירו וכו' לא הורשו אלא שלשים יום, הוזק בתוך שלשים יום פטור (ר' יהודה, תוספת' ב"מ יא ט). בשעה שביקש לצאת לחו"ל מהיכן הורשה, לא מבאר שבע (מד"ר בראש' סח). — ובסהמ"א: הלא כבר הורשה לאכל מכל עץ הגן זולתי עץ הדעת (ר' הלל מוירונה, תגמ' הנפש, נב). מורשה שהורשה בשכר ידוע אפילו אם לא יוציא הממון מיד הנתבע קרוביו כשרים בין לעדים בין לדיינין (שו"ע חו"מ קכג י). — °והָרשה הדבר, המעשה, נתנה רשות לעשותו: אפילו דריסת הרגל אינה מורשה3 לכם לעבור בארצם שלא ברשות (רש"י, דבר' ב ה). הלא כבר הורשה לאכל מכל עץ וכו' ועץ החיים היה בכלל המורשים (ר' הלל מוירונה, תגמ' הנפש, נב). ועם אותו הכח (הרצוני) יש להם (למלאכים) הבחירה והורשתה להם כמו לבני אדם (שם, נד). — ועי' מֻרְשֶׁה.

— קל, °רָשָׁה, בינו' פָעוּ', רָשׁוּי, — שנִתנה לו רשות, ואמר הפיטן: ארץ מלאה כבודו וכל כת אופן וחיה אז ברוך כבוד אדני ממקומו ענות רשויה (ר' נתנאל מקינון, י"ה מן הקר"ן, שירי היחוד והכבוד, עה).

— הִתפ', °הִתְרַשָּׁה, — קבל רשות, הָרשה: לא יתרשה הארוס ליכנס בשו' א' מהן (שו"ת תמת ישרים קסח). — ובמשמ' נטל רשות לעצמו, נוהג בספרות ובדבור.

— נִפע', °נִרְשָׁה, — כמו הָפע' והִתפ', קבל רשות, ואמר הפיטן: ארשה ארוש רחשין (ר"א קליר, טל). לעת תרשינה לפאר קופצות מתחת לכסא (הוא, וחיות, קדוש' מוס' ר"ה). קוראים (המלאכים) זה לזה ושואלים זה לזה ונרשים זה מזה (ר"ש בר יצחק, חסדי ה', סלוק ז פסח). כשהיה שומע שאינו נרשה לקלל אמר מה אני חוזר אצל בלק לצערו (רש"י, במד' נג טז). ויאמרו כולם אחר שנרשו לאמר, דהיינו אחר שפתח חכם (הוא, סוט' ל:, ד"ה לאמר). — °ובמשמ' נתמנה כמֻרשה: כל מורשה שהוא נרשה בשכר ידוע וקצוב וכו' יכולין קרוביו להעיד לו (שו"ת הריף קנז).