ש"ז, מ"ר מְשֻׁגָּעִים, — מי שנטרפה דעתו עליו, מי שהֻכָּה בשגעון, מי שעושה מעשה שטות, wahnsinnig, verrückt; fou; mad, crazy: והיית מְשֻׁגָּע ממראה עיניך אשר תראה (דבר' כח לד). וישנו (דוד) את טעמו בעיניהם ויתהלל בידם ויתו על דלתות השער ויורד רירו אל זקנו ויאמר אכיש אל עבדיו הנה תראו איש משתגע למה תביאו אתו אלי חסר מְשֻׁגָּעִים אני כי הבאתם את זה להשתגע עלי (ש"א כא יד-יו). מדוע בא הַמְּשֻׁגָּע הזה אליך (מ"ב ט יא). אויל הנביא מְשֻׁגָּע איש הרוח (הוש' ט ז). — ובסהמ"א: באותה שעה חוזרין ישראל לדעת אחרת ומבזין למשיח ואומרים אוי לנו שתעינו אחר משוגע זה אמר לה הקב"ה משוגע אתם קורין אותו עכשיו תראו את האור שלו (פרקי היכלות לה). והדבור המקרי הוא דבור המשוגעים בעת שגעונם לא יסודר ממנו ענין ולא יגיע אל חפץ מכוון (ר"י א"ת, כוזרי ה כ). מי שכעסו חזק ורוגזו אמיץ איננו רחוק מן המשוגעים הנכפים (הוא, תקון מדה"נ לרשב"ג מ). כי המורדים מבני עמנו היו קוראים לנביא משוגע מפני שהיו רואים אותו שחשקה נפשו בדברים האלהיים והיה שטוף בהם (רש"ט פלקיירא, ראש' חכמה 75).