מֶשֶׁד

°, מֶשֶׁט, מְשִׁיט, מַשְׁקֵיט, — הכל כנוי לצורת האותיות הדקות הרגילות ישתמשו בהן ספרדים ואשכנזים בכתיבת מכתבים וכיוצא בזה, שנסתעפו ברבות הזמן מעט מעט מצורת אותיות האלף־בית של הכתב המרֻבע1.



1 ז"ל ר"א בחור במכתבו להחכם הנוצרי סיבסטיאנוס מונשטירוס שנדפס בהקבץ Mtschr. f. Gesch. u. Wiss. d. Jud. 1894, 256: עוד שאלת מהו שאנו קוראים הכתיבה הדקה משד, ידוע תדע כי היהודים האשכנזים לא ידעו לבטא שמה כהוגן כי שם הכתיבה ההיא כתיבה מַשְׁקֵיט וכן קוראין אותו כל היהודים צרפתים ספרדים לועזים ויונים והוא מלשון ערבי כי מהם נלקחה זאת הכתיבה ובאה ראשונה לספרד שהוא קרוב להם ואחר כך נתפשטה בכל היהודים ועוד יש לספרדים כתיבה אחרת שכותבים בה רוב ספריהם וגם היא באה להם מהערביים וקוראין לה כתיבה מועלאק ר"ל כתיבה של חצי אותיות ואחר שגורשו מספרד באה ג"כ בארצות האלו לא ידעתי אם ראית מהם והם משימין היוד והויו בתוך הבית והכף והריש ומי שלא בקי בכתיבה זו הרבה אינו יודע לקרות בה אפילו תיבה אחת והכלל כי משקיט הוא לשון ערבי והוא בלשונם לשון דקות ורזות ואנחנו האשכנזים מבליעין הקוף ונאמר משיט. ע"כ. אך בספר התשבי ערך משקיט כבר חזר בו מזה והודה ואמר וז"ל: ואח"כ נודע לי שאינו לשון ערבי כלל ושאלתי ליהודים רבים לועזים וצרפתים וספרדים ויונים וערביים וכלם קורין לה כן ולא ידעו לפתרו מה הוא ואנחנו האשכנזים קורין להם מעשט ולא ידענו מה הוא.

חיפוש במילון: