פ"י, בכנ' מְשִׁיתִיהוּ, —  מָשָׁה את הדבר מן המים, הוציאו מן המים:  ותרא את התבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה ותפתח ותראהו את הילד וכו' ותאמר כי מן המים מְשִׁיתִיהוּ (שמות ב ה-י). —  ומצוי בסהמ"א, במליצה:  בלבי אל יהי טפש, בחובי אל יהי עפש, נאוו גאוותיך משות מרפש (רה"ג, פתיח' מנין תרי"ג מצות).  ולב עמוק כמו ים סוף ואולם כמשה מלבב הים משיתו (ר"ש הנגיד, הנרפא הזמן).  אשר הציף צלוליה (של החכמה) ודלה פניני מעמקיה ומשה (רשב"ג, הצפור).  רדפונו אריות וסבונו כנֹשה, ואמרו עזרם סר ואין דלה ומשׁה (ר"י הלוי, ילוד יעקב).  ור' משה בן עזרא מושה הפנינים ממליצות הרעיונים (ר"י חריזי, תחכמ' ג).  מי שנפל ביד אדונים קשה, וטבע במצולות ים ואין לו מושה (שם יג). —  °מָשׁוּי, כנוי למשה:  אז מאז זמות בכל פעל, במספר במשקל כל לך להעל, גדת בכן למשוי ממי שעל, דעת מפקד יפי פעמי נעל (ר"א קליר, אז מאז, שבת פרש' שקל').  זכור משוי בתבת גומא מן המים, נמו דלה דלה והשקה צאן מים (הוא, תפל' גשם, זכור אב).  עודדנו בצדק משוי ממים וכפר זדון ומשוגה, פדנו ממהומת מות ואחור בל נסוגה (סדור רע"ג, אל נא רפא נא).  ועל כושר מפעלו, משוי ערך פלולו, וחלה פני מחוללו, ברך יי' חילו (יהודה בר' מנחם, אמרת רנן, יוצ' לש"ת).  דגלים מצוען העלית, העת שנית כלית, גדולה למשוי תלית (הוא, אור ישראל, יוצ' א' שבוע').

—  הִפע', יַמְשֶׁה, כנו' עתי' יַמְשֵׁנִי, —  כמו קל:  ישלח ממרום יקחני יַמְשֵׁנִי ממים רבים (ש"ב כב יז, תהל' יח יז). —   ומצוי בסהמ"א במליצה:  המה למדוני, ומים הסכלות המשוני, ויעוררוני והרשוני, לכתוב זה המעט (ר"י הישראלי, הקד' יסו"ע). —   ואמר המשורר:  ולבי מחשה אקוה לממשה כעל יד משה אהרן ומרים (ר"י הלוי, יועץ ומקים).  על מה ידאג גבר משכיל לזמן עליו רעה חורש, מלב ימשה שהם אֹמר וביד לשון אותו חורש (רמב"ע, תרשיש י כה).  ממימי שביה המשני ואותי תוציא חפשי, גואלי מגן בעדי כבודי מרים ראשי (ר"י נג'ארה, ימינו תחבקני).

—  נִפע', °נִמְשָׁה, —  שמָשׁוּ אותו: זכור אבות שלשה, וממים נמשה, ואבן הראשה (אשורר שיר, סדור תימנ' ליוה"כ).