*,  ש"נ, מ"ר מְשִׁיחוֹת, — חבל דק של פשתים וכדומה Seil; corde; rope: (אוגדין את הלולב) אפילו במשיחה (ר"מ, סוכ' ג ח). לא יצא החייט במחטו וכו' ולא הצבע בדוגמא שבאזנו1 ולא השולחני בדינר שבאזנו ולא הסורק במשיחה שבצוארו (הוא, תוספת' שבת א ח). משיחות של ארגמן אסורות מפני שהוא מולל עד שלא קושר (ר' יוסי, כלא' ט ט). לובש אדם שתי חלוקות זו על גבי זו וכו' ובלבד שיתן את המשיחה ויקשור בה בין כתיפיו (תוספת' כלא' ה טו). ואינו מודד לא בחוט ולא בשלשלת ולא בשוח של גמי אלא במשיחה והמודד מותח בכל כחו ומודד (שם ערוב' ו יג). איזה הוא תכריך של שטרות כל שחוט או משיחה או דבר אחר כרוך עליו מבחוץ (שם ב"מ א יד).  המשיחות והרצועות שתפרן לספר (שם ידים ב יב). כיצד היו משיאין משואות מביאין כלונסאות של ארז ארוכין וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן וכורך במשיחה ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור (ר"ה ב ג). היתה של ניר או של עור וקשרה במשיחה אם מירח מן הצדדין הציל (כלים י ד). העושה כלים מן הגדל בים וחבר להם מן הגדל בארץ אפילו חוט אפילו משיחה (שם יז יג). הנוגע ביד מגרה וכו' בחוט ובמשיחה באמה ובסניפין (שם כא ג). הסל והכלכלה שמלאן תבן או מוכין וכו' סרגן בגמי או במשיחה (שם כב ט). והלא הוא אומר במת וכל מעשה עזים יכול יטמא חבלים ומשיחות (ספרא, שמיני ו ח). היה כרוך עליה (על הטלית) חוט או משיחה מותר לנטותה לכתחלה (רמי בר יחזקאל, שבת קלח.). גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת (רב חסדא, גיט' עח:). לבאר עמוקה מלאה מים והיו מימיה צוננין ומתוקים וטובים ולא היתה בריה יכולה לשתות ממנה בא אדם אחד וספק לה חבל בחבל משיחה במשיחה ודלה ממנה ושתה התחילו הכול דולין ושותין ר' חנינא, מד"ר שה"ש א, שם בראש' צג. — ומצוי בסהמ"א: וקושרין דלי במשיחה או באבנט וכיוצא בו (רמב"ם שבת י ג). וצריך להעביר בתוך כל חריץ וחריץ על גבי העור חוט או משיחה להבדיל בין בית לבית (הוא, תפלין ג יא). בני אדם הרגילין לתפור בתי זרועותיהם בחוט או במשיחה וכשפושט עצמו מתיר אותם ומרחיבה וכו' וכן מנהג נשים לאחר שלבשו קמיזא"ש שלהן מהדקין אותם במשיחות לולאות דופני הכתונת מימין לשמאל (מרדכי, שבת, סי' שסח). — ואמר המליץ: משיחה זאת מאד דקה לנשאו, תלו אותו בחבל די לכבדו (ר"ע פרנסיס, צבי מודח 104). — ובמשמ' שה"פ מן *ב. מָשַׁח: מותחין לו (לעוף) חוט של משיחה2 אם חולק את רגליו שתים לכאן ושתים לכאן טמא שלש לכאן ואחת לכאן טהור (ר"א בר' צדוק, חול' סה.). — ובתשבּרת, מדת שטח אדמה וכיוצא בזה, ושֵׁם מלאכת מדידת הקרקעות, Flächeninhalt; superficie; area: כיצד מודדין את המשיחה במנין אחד אתה מחשב אחד על אחד זהו המשיחה והיא אמה על אמה (משנת המדות א, כ"י מינכן, הוצ' ה' שפירא). הרוצה למוד השדות המרבעות בשוים ובחלופים מצרף הארך על הרחב והעולה משניהם הוא המשיחה (שם ב). הרוצה למוד את הגג המרובע וכו' מצרף ארך בתוך רחב בתוך העמק והעולה משלשתן היא משיחת הגג והוא הגוף ואם היה עגול או משולש וכו' מודד הגג במדד שלו במדה שאמרו ותדע המשיחה והיודע אותה מצרפו בתוך העומק הוא משיחת הגוף (שם). הצריך למוד התל או דבר מקובה ובלבד שיהיו דופנותיו שוות מכל צד כחצי כדור או כדומה לו מצרף א' מן החוטין מן הקצה אל הקצה בתוך חצי האחד והעולה משניהם היא המשיחה (שם). עמוד מרובע וסופו ד' אמות וכו' וראשו שתי אמות על שתי אמות רבוע וצריך אתה לידע כמה משיחתו וכמה קומתו (שם). הרי שהוצאת השוה וכן הדומה לו אבל חשבון חלופים אין לך מהם בחשבון המשיחה והמדקדק בהם ישכיל בין בצלעים בין בעמוד עם הקבע (שם ד). אי זו היא התלויה זו העומדת עקר העגולה מכל צד כדור או שהיתה המשיחה כאבטיח שהיא עגולה לסביבותיה (שם ה). ולפני שאתחיל בפירוש משיחת המשלשות אני נותן לך דמיונות בתשבורת המרובעות (ראב"ע הנשיא, ספר המשיחה והתשברת ב מה). והצורה הזאת קורין לה מעוקב או צורת עקב ודרך תשברתה שתמנה י' בי' ויהיה ק' והוא משיחת האורך והרוחב (שם ד א). וכן המשלש המרויח הזויות או מחדד הזויות אם הוא ראש ותושבת החצוייה היא נקראת על שם המשלש ההוא ודרך משיחתם כלם דרך אחת היא (שם ד). — וכנוי לחכמת התשברת: למד מלאכת החשבון ומלאכת המשיחה ומלאכת חשבון התקופות ומזלות ומלאכת הנגון (ר"י אבן עקנין, ספר מוסר ג יא). המדעות שנשיג אותם ונקנה ידיעתם הם המדעות שנפרד מהם הצורה ונשיג ידיעתם כמו מלאכת המשיחה שמדברת על הנקודות והם שאין להם אורך ורוחב ורום (שם כא).