פ"י, משֵׁל, משְׁלִים, מְשֹׁל, יִמְשֹׁל, יִמְשְׁלוּ, — מָשַׁל מָשָׁל, אָמַר מָשָׁל: כה אמר אדני יי' השבתי את המשל הזה ולא יִמְשְׁלוּ אתו עוד בישראל (יחזק' יב כג).  בן אדם חוד חידה וּמְשֹׁל משל אל בית ישראל ואמרת כה אמר אדני יי' הנשר הגדול גדול הכנפים וכו' (שם יז ב-ג).  מה לכם אתם משְׁלִים את המשל הזה על אדמת ישראל לאמר אבות יאכלו בסר ושני הבנים תקהינה (שם יח ב).  וּמְשֹׁל אל בית המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני יי' שפת הסיר שפת וגם יצק בו מים (שם כד ג). — ומָשַׁל סתם, אמר מָשָׁל: על כן יאמרו הַמּשְׁלִים באו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון (במד' כא כז).  הנה כל הַמּשֵׁל עליך יִמְשֹׁל לאמר כאמה בתה (יחזק' יו מד). — ובתו"מ בענין זה, אמר מָשָׁל: אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה וכו' (ר"ג, כתוב' י.).  אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שנושה בחבירו מנה וקבע לו זמן בפני המלך ונשבע לו בחיי המלך הגיע זמן ולא פרעו וכו' (ר' יוסי הכהן, ר"ה יז:).  אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין וכו' (ר"ע, ב"ב י.).  שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שיש לו בן אחד פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה עמד ופסק מזונותיו בכל יום והיה מקביל פני אביו כל יום (רשב"י, יומ' עו.).  אמשול לכם משל למה הדבר דומה לאדם שיש לו שתי נשים אחת ילדה ואחת זקינה ילדה מלקטת לו (שערות) לבנות זקינה מלקטת לו שחורות נמצא קרח מכאן ומכאן (ר' יצחק, ב"ק ס:).  אמשול לך משל למה הדבר דומה לבעל הבית שגדל יתום בתוך ביתו לימים העשיר אותו יתום ואמר אהניהו לבעל הבית מנכסי (ר"ש בר נחמני, ב"ב קכג.). —  * מָשַׁל את פלוני ב... דמה אותו כך וכך, כנה אותו במָשָׁל לדבר מהדברים: ערומים היו המצריים לפיכך הוא מושלן בשועלים מה שועל זה מביט לאחוריו כך היו המצריים מביטים לאחוריהם וכו' (ר' אלעזר בר' שמעון, מד"ר שה"ש, אחזו).  שלא היתה מלכות ירודה משל מצרים אלא שנטלה שררה לשעה בשביל כבודן של ישראל וכשהוא מושל את המלכיות אינו מושל אותם אלא בארזים (מכי' בשלח, שירה ו).  למה הוא מושל כל באי העולם בחולדה (ר' אחא, ירוש' שבת יד א). — מָשַׁל מָשָׁל, עשה משל, בדא משל, חבּר משל: משמת ר' מאיר בטלו מושלי משלים (סוט' ט טו).  רבי מושלו (מה שאמרו שם שהמתים יורשים את החיים) משל למה הדבר דומה לשני אחים שותפין וכו' (ירוש' ב"ב ח ג).  התחילו מושלין לפניו משלות חבית שקינן נחש בתוכה (מד"ר איכה, היו צריה). — ובמשמ' דִמָּה וכִנָּה דבר בכנוי מליצי בהשאלה: משל משלו חכמים באשה החדר והפרוזדור והעליה (נדה ב ה).   

— פָעו', *מָשׁוּל, מְשׁוּלָה מְשׁוּלִים, מְשׁוּלוֹת, — שמדמים אותו, שמכַנִּים אותו: אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים כשהן יורדין יורדין עד עפר וכשהן עולין עולין עד לכוכבים (ר"י בר אלעאי, מגי' יו.).  בעולם הזה משולים (ישראל) בעפר לימות המשיח הם משולים לחול הים (מד"ר במד' ב).  נשארתי יתומה בלי אב ואם ומשולה לעניה שואלת מבית לבית (שם אסת', ותאמר אסתר). — ואמר המשורר: לעולמך פני לילך ויומך ולמה תרדפי הבל ולמה, משולה את בחיותך לאל חי אשר נעלם כמו את נעלמה (רשב"ג, שחי לאל).  שחת משולי קש באֹסר, שלום קרנות עשר (ר"א קליר, אסירים, יוצ' ב' פסח).  ידועת חלאים משולת פראים חלוצת עדיים לבושת בלויים (ר"י הלוי, אהה אדני).

— נִפע', נִמְשַׁל, נִמְשַׁלְתִּי, נִמְשַׁלְתָּ, — נִמְשַׁל פלוני לדָבָר, נדמה לו, ähnlich sein; ressembler; to resemble: כלם יענו ויאמרו אליך גם אתה חלית כמונו אלינו נִמְשַׁלְתָּ הורד שאול גאונך (ישע' יד י-יא). — וְנִמְשַׁל עם דבר, כמו"כ במשמ' זו: פן תחשה ממני וְנִמְשַׁלְתִּי עם יורדי בור (תהל' כח א).  אל תסתר פניך ממני וְנִמְשַׁלְתִּי עם ירדי בור (שם קמג ז). — וְנִמְשַׁל כְּדָבָר, בזו המשמ': אדם ביקר ולא יבין נִמְשַׁל כבהמות נדמו (שם מט כא). — ובתו"מ: למה נמשלו מצריים כמרור לומר לך מה מרור זה שתחילתו רך וסופו קשה אף מצריים תחלתן רכה וסופן קשה (ר' יונתן, פסח' לט.).  למה נמשלו דברי תורה כאש וכו' לומר לך מה אש אינו דולק יחידי אף ד"ת אין מתקיימין ביחידי (רבה בב"ח, תענ' ז.).  למה נמשלו דברי תורה כעץ וכו' לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול אף ת"ח קטנים מחדדים את הגדולים (ר"נ בר יצחק, שם).  למה נמשלו דברי תורה לשלשה משקין הללו במים וביין ובחלב וכו' לומר לך מה שלשה משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים אף ד"ת אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה (ר' אושעיא, שם).  למה נמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע (ר' חמא בר"ח, שבת פח.).  אמרו לו (המילדות העבריות לפרעה) אומה זו כחיה נמשלו (סוט' יא:). נמשלה התורה כמלח והמשנה כפלפלין והש"ס כבשמים ואי אפשר לעולם בלא מלח (מס' סופר' טו ח).  ישראל אינן מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה למים (מד"ר בראש' מא).  למה נמשלה תפילתן של צדיקים לעתר לומר לך מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום כך תפלתן של צדיקים מהפכין מדת אכזריות למדת רחמניות (ר"ש בן לקיש, שם במד' י). — ובסהמ"א: בורא ניב שפתים לדבר צחות, השם כח במשכיל להוציא מפיו מלין נמשלים לגופות וטעמיהם כנשמות (ראב"ע, הקד' יסוד דקדוק, כ"י).  

— פִע', מִשֵּׁל, מְמַשֵּׁל, — מִשֵּׁל מָשָׁל, — כמו מָשַׁל: ואמר אהה אדני יי' המה אמרים לי הלא מְמַשֵּׁל משלים הוא (יחזק' כא ה). — ובסהמ"א: והרי אנו ממשלים מזה הענין משלים כדי שיתבאר היטב (ר"י אבן עקנין, ספר מוסר ב טז). — ובמשמ' דִמָּה: וכאן מישל הבינה למודע שהוא קריבות שלישי לאם (ר"י ברצלוני, פי' יצירה 61).  וכמטמונים תחפשנה מישל ג"כ חיפוש החכמה לחיפוש הממון (ר"ז מברצלונה, פי' משלי ב ד).

— הִפע', הִמְשִׁיל, תַּמְשִׁלֻנִי, — הִמְשִׁילֹו לְדָבָר, דִּמָּהוּ לו, אמר שהוא דומה להדבר: למי תדמיוני ותשוו וְתַמְשִׁלֻנִי ונדמה (ישע' מו ה). — ובסהמ"א: ויבוא להגשים הבורא ולהמשילהו  בצורה ובדמות מפני שאיננו יודע אמתת יחודו וענין מציאותו (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד א).— ואמר הפיטן: דמו אותך ולא כפי ישך, וישווך לפי מעשיך, המשילוך ברוב חזיונות, הנך אחד בכל דמיונות (שיר הכבוד לשבת). — °והִמְשִׁיל מָשָׁל: ואני אמשיל לך משל על דרך התואר מכל סוג מהם (ר"ש א"ת, מו"נ א נב). — ואמר המליץ: חלילה חלילה, אם ארמה אותך ואם אכשילה, ואם אפתה אותך במלי ואם אמשילה, אבל כל אשר דברתי בפה ושפתים, תמצאנו כפלים (ר"י חריזי, תחכמ' ו).

— הִתפ', הִתְמַשֵּׁל, אֶתְמַשֵּׁל, — הִתְמַשֵּׁל כְּדָבָר, כמו נמשל, נהיה דומה להדבר: הרני לחמר וָאֶתְמַשֵּׁל כעפר ואפר (איוב ל יט). — ובסהמ"א: ולא רצה להתמשל בראובן ושמעון ונתמשל בצבעון וענה (ערוך, ערך ענה).