* 1, ש"ז, מ"ר מְשֻׁמָּדִים, — מומר, מי שעזב את הצבור היהודי ואת הדת היהודית וכו' ונתחבר על צבור נכרי ומתנהג במנהגיו וקבל את הדת הנכרית והמנהגים הנכרים, apostat; =te: מי שפרשו מדרכי צבור כגון המינין והמסורות והמשומדין והאפיקורסים ושנתנו חתתם בארץ החיים ושכפרו בתחיית המתים והאומרים אין תורה מן השמים והמלעיגים על דברי חכמים גיהנם ננעלת בפניהם (סדר עולם רבה ג). כל בן נכר לא יאכל בו אחד ישראל משומד ואחד גוי במשמע (מכי' בא טו). כי תצא למלחמה על אויבך וכו' בישראל משומד הכתוב מדבר (ר"י יצחק, שם משפט' כ). אדם לרבות את הגרים מכם להוציא את המשומדים וכו' מה ישראל מקבלי ברית אף הגרים מקבלי ברית יצאו המשומדים שאינן מקבלי ברית שהרי הפרו ברית (ספרא, ויקר' ב ב). גוי שקיבל עליו דברי תורה ונחשד על דבר אחד וכו' הרי הוא כישראל משומד2 (תוספת' דמאי ב ד). המינין והמשומדים והמסורות מורידין ולא מעלין (שם ב"מ ב לג). האוכל שקצים הרי זה משומד2 (שם הור' א ה). הכל כשרין לשחוט אפילו כותי אפילו ערל ואפילו ישראל משומד2 (שם חול' א א). גר ומשומד משומד קודם מפני מעשה שאירע (ר' אבון, ירוש' הור' ג ט). כדי שלא יהיו המינין והמשומדין ורשעי ישראל אומרים הואיל ואנו מהולין אין אנו יורדין לגיהנם (ר' ברכיה, מד"ר שמות יט). שכל מקשה עצמו לדעת הרי הוא משומד (מדה"ג, כ"י תימני, וישב). — ובסהמ"א: הוא דור עני שאין לו זכות אלא עומדין ומתריזין כנגדם ומבזים אותם בשוקים וברחובות שקורין לסטים ומשומדים ואומרים עליו דברים שאין האזן יכולה לשמוע (פרקי היכלות לג). בעסק האיש המשומד הנפטר בלי בנים (תשו' הגא', חברון צו). המינין והמשומדין והמסורות וכו' משומד לאכול נבלות לתיאבון משומד אוכל נבלות להכעיס (הלכות גדולות, סי' תקפד). ובאמת סגנון הדברים האלה מורה שהיה רבשקה משומד יהודי (ר"י אברבנאל, מ"ב יח יט). שאסור להושיט דבר איסור למשומדים (סמ"ג, סי' קסח). כל זמן שהם נבדלים ונכרים שהם זרע ישראל נחשבים מרשעי ישראל ואינם משומדים גמורים (רס"ע אבן דנאן, שאלה ע"ד האנוסים, חמדה גנוזה יג.). שאנחנו נתנהג עם המשומדים כמו שנתנהג עם הגוים הגמורים (שם). משומד שנתן הירושה שהיה לו לירש מאביו לאמו ומת אביו ותבעה אמו הנכסים ויורשי בת המשומד תבעו גם כן הנכסים הנה כתב הר' יהודה בספר הדינין תשובה אחת לרבינו משולם שמשומד אינו יורש את אביו וכו' וכיון שאינו יורשו מיד כשמת אבי המשומד זכתה בת המשומד בנכסי אבי אביה (תשוב' הרא"ש, מובא בטוח"מ רפג ה). ועל גט של משומד שגירש את אשתו כבר שאלו את ר"ת צריך לכתוב בגט שם גיות עם שם יהדות (התרומה, גיט' קכח). — ובסדר התפלות: ולמשומדים3 אל תהי תקוה והמינים יכלו כרגע וכל אויבינו וכל שונאינו מהרה יכרתו (סדור רע"ג כ"י, בהערות א' מארכס.
1 כבר העיד רמב"ע בשם רב האי גאון כי זו מלה מקֹצרה מן משועמד, במשמ' טבל, מן עמד בסור' במשמ' זו, אמר וז"ל: וזעם בעצ' אהל אלהגדה אן רבשקה כאן משומד והד'א גיר סאיג פאן מחץ' הד'ה אללפט'ה עלי מא פסר ר' האיי ואלמכתצרה אלעין ואצלהא משועמד אי מעתקד דין אלמעמודיה ואלתעמד ענד אצחאב הד'א אלמד'הב אלאנגמאס פי אלמא' חסב מא פעל יחיי בן זכריא בצאחבהם פי אלארדן (כתאב אלמחצ'רה REJ XXII, 242). וכך תנחו' ירוש': וקל רבי' האיי ז"ל אן משומד מכתצר יעני אנה אנתקל אלי מד'הב אלמעמודיה. ע"כ. וכן הרמב"ן בפרושו עה"ת (שמות י א), וז"ל: משומד פירושו מנוכר מלשון ואשתמדע יוסף וחסרי העין כמו שהבליעה במלות רבות ואמרו מדם במקום מדעם וכו'. וקבלו פרוש זה רבים מהחדשים. אבל אין ספק בדבר, כי אין זה המקור האמתי של השם משֻמד, כי כבר היה נהוג בין היהודים לפני צמיחת הנצרות, וצריך להסכים לדעת פלישר, הערות ל(לוי, ערך משומד) כי מקורו במשמ' שרש שמד בסור', שמשמש גם בענין התרחקות מדבר וגדוף וכדומה.
2 כך בכ"י א"פ, הוצא' צוק"מ. ובנדפס מומר.
3 כך גם בסדור תימני בנקוד עליון, כ"י בריט' מוזאום, מספר 2227.