ש"נ, מ"ר מְשַׁמּוֹת, — כמו שַׁמָּה: כי מי נמרים מְשַׁמּוֹת יהיו כי יבש חציר כלה דשא ירק לא היה (ישע' יה ו). והיתה חרפה וגדופה מוסר וּמְשַׁמָּה לגוים אשר סביבותיך בעשותי בך שפטים באף ובחמה (יחזק' ה יה). ונתתי את הארץ שממה וּמְשַׁמָּה ממדבר דבלתה (שם ו יד). ונתתי את הארץ שממה וּמְשַׁמָּה ונשבת גאון עזה (שם לג כח).