°, ש"נ, — אשה שפרשה מן הצבור היהודי ודת ישראל ונתחברה לדת נכריה: וששאלתם על המשומדת ראובן נשא אשה והכניסה לו שדות וכרמים ולבסוף נשתמדה וכו' כך הוא הדין שיורשי אותה המשומדת נוטלין כל מה שהכניסה (תשו' גאוני מו"מ פז). ואם קדש (המומר) בת ישראל קדושיו קדושין וזרעו מאשתו המשומדת בר ישראל הוא לכל דבר (רס"ע אבן דנאן, שאלה ע"ד האנוסים, בשם הרי"ף). ראובן היה נשוי ללאה ונשתמדה ונשאת לגוי וכו' ומת ראובן בלא בנים פטורה רחל מזיקותה מחמת המשומדת (שו"ת תרומ' הדשן, סי' ריט). על דבר עלילה אחת שהעלילה על אודות אשה משומדת שברחה (השבת אבדה, קבץ על יד ז).