*, ש"נ, סמי' מִשְׁנַת, בכנ' מִשְׁנָתוֹ, וכו', מ"ר מִשְׁנָיוֹת, °מִשְׁנָאוֹת, — א) מה שאדם שונה, לומד וחוזר עליו, בפרט מתורה שבע"פ ששמע מרבותיו, Studium, Wiederholung; étude, répétition; repeated study: כל השוכח דבר אחד ממשנתו1 מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו (ר"מ, אבות ג ח). המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו2 ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה (ר' יעקב, שם ז). איזהו רבו וכו' כל שהאיר עיניו במשנתו אפילו בדבר אחד (ר' יוסי, ירוש' מו"ק ג ז). כיצד סדר משנה משה למד מפי הגבורה נכנס אהרן ושנה לו משה פירקו נסתלק אהרן וישב לשמאל משה נכנסו בניו ושנה להן משה פירקן נסתלקו בניו אלעזר ישב לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן וכו' נכנסו זקנים ושנה להן משה פירקן נסתלקו זקנים נכנסו כל העם ושנה להן משה פירקן נמצאו ביד אהרן ארבעה ביד בניו שלשה וביד הזקנים שנים וביד כל העם אחד נסתלק משה ושנה להן אהרן פירקו נסתלק אהרן שנו להן בניו פירקן נסתלקו בניו שנו להן זקנים פירקן נמצא ביד הכל ארבעה (ערוב' נד:). אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל בשביל משנתו שאינה סדורה עליו וכו' ירבה בישיבה שנאמר וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה כל שכן אם משנתו סדורה עליו (ריש לקיש, תענ' ח.). שלום אתה ושלמה משנתך ששמת שלום בין התלמידים (ר"נ בר יצחק, ברכ' לט:). איזהו תלמיד חכם וכו' כל שהוא מבטל עסקיו מפני משנתו (ר' יוחנן, מד"ר קהל', כי העושק). כל ששואלין אותו הלכה ממשנתו ומשיב עליה (שם). — וביחוד שֵם לקבץ ההלכות וכו' של תורה שבע"פ שנמסרה לחכמים מדור לדור, Traditionelle Lehre; loi traditionelle; trad. law: כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא (קדוש' א י). שניתם משנתכם כרבי יוחנן בן ברוקה (ר' נתן, ב"ב קלא.). זו משנת רבי עקיבה אבל משנה ראשונה דודו ובן דודו וכו' (ר' יוסי, סנה' ג ד). לא כמשנה הראשונה ולא כמשנה האחרונה אלא כמשנה האמצעית (ירוש' כתוב' ה ד). עשתה ששה חדשים בפני הבעל וששה חדשים בפני היבם וכו' אינה אוכלת בתרומה זו משנה ראשונה ב"ד של אחריהן אמרו אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה (כתוב' ה ג). משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי (שמעון בן עזאי בשם מגל' יוחסין, יבמ' מט:). כל מקום ששנה סתם משניות דרבנן עד שיפרש לו רבו (ר' יוחנן, ירוש' יבמ' ד יא). כל סתם משניות דר"מ עד שיפרש לו רבו (ר"ש בן לקיש, שם). כך פירשה ר' הושעיה אבי המשנה (הוא, שם ב"ק ד ז). אלו משניות גדולות כגון משנתו של ר' עקיבא ומשנתו של ר' אושעיה ומשנתו של בר קפרא (מד"ר איכ', פתי'). — ובפרט הַמִּשְׁנָה שסדר רַבִּי: משנה שלימה שנה לנו ר' (ר"ש בן לקיש, ירוש' כלא' א ו). כל המשניות מחוברות במשנה זו (ר' יוחנן שם כתוב' ז ז). מי שסידר את המשנה סמכה למקרא (הוא, פסח' ד א). לשונות שביררו להן משניות אין רשות לברייה להוסיף עליהן ( (ר' שילא, שם נזיר א א). מששיקע רבי רוב משניות הוי רץ אחר התלמוד יותר מן המשנה (שם, הור' ג ט). נמשלה המקרא כמים והמשנה כיין וכו' אי אפשר לעולם בלא מקרא ובלא משנה (סופר' טו ז). ועוד נמשלה התורה כמלח והמשנה כפילפלין והש"ס כבשמים (שם ח). בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסין למקרא יוצאין מהן ק' למשנה יוצאין מהן עשרה לתלמוד יוצא מהם אחד להוראה (מד"ר קהל', אשר עוד). — מִשְׁנָה עשיתי, עשיתי כמו שנאמר במשנה: א"ל (ריב"ל לאליהו) ולא משנה עשיתי א"ל וזו משנת החסידים (ירוש' תרומ' ח ח). — ומצוי בסהמ"א: ולא היו להם דברים מתוקנים ומשנה ידועה שהכל שונין אותה בפה אחד ולשון אחד (אגר' רב שרירא גאון א). ויאכפו (החכמים) כל מלה אשר העתיקו מני קדם וימלאום במדע מלואת תכן ויקראו את שמם משנה (רסע"ג, גוף ספר הגלוי, בסעדיאנה של שכטר). רבינו הקדוש חיבר המשנה וכו' קיבץ כל השמועות וכל הדינים וכל הביאורים והפירושים ששמעו ממשה רבינו ושלמדו בית דין שבכל דור ודור בכל התורה כולה וחיבר מהכל ספר המשנה וכו' וישב כל ימיו הוא ובית דינו ולמדו המשנה ברבים (רמב"ם, הקד' יד החזקה). רבי נתן ורבי יהושע בן קרחה וזולתם רבים והם האחרונים מבעלי המשנה הנקראים תנאים וכו' והשתדלו במשנה כהשתדלותם בתורה מחברם אותה וסדורה ומספר סדריה ופרקיה והלכותיה (ר"י א"ת, כוזרי ג סז). — ומ"ר °מִשְׁנָאוֹת: וכל המשנאות שציוה וכתב מראשו של פרק (קטעי בן מאיר, JQR N.S. V 1915, 546). וכל משכיל יאהב פרק הזהב, וראש כל המשנאות אלו מציאות (משא גי חזיון, מרב בנימין 10). — ואמר המקונן: חרש למשואות עיר מלאה תשואות, ובתי סופרים ומשניות יותר מארבע מאות (ר"א קליר, קינ' לת"ב, איך תנחמוני). — והמשורר אמר: ואודה כי אמת היא התחיה בבוא קץ השבועה הסתומה, וכו' וכי דברי חכמינו ישרים ותלמודם ומשנתם נעימה (ר"ש הנגיד, הלכושל ולנופל). ובא יומה ונד עמה וגם היתה כאלמנה, באין תורה ואין מקרא והמשנה נטמנה (ראב"ע, אהה ירד). ושח עמוד והתלמוד והבניה נהרסה, והמשנה לשנינה ברגלים נרמסה (שם). — מִשְׁנָיוֹת מְנֻקָּדוֹת: אמנם הצורות שאנו משתמשים בהן בכתבי הקדש וכן במשניות הקדומות המנוקדות שמצינו שהם מנוגנות כמו כתבי הקדש (רשב"צ דוראן, מג"א, ח"י ד). אבל במשניות ישנות שבאו מארץ ישראל שהן מנוקדות יש גירסא יותר מדוקדקת (שם ה).