°, ת"ז, מ"ר מַשְׁנִים, מַשְׁנִיִּים, — מי שמחזיק בדעת השְׁנִיּוּת באלהות וכדומ': החוזה והקוסם ועובד האש ועובד השמש והמשנים וזולתם (ר"י א"ת, כוזרי א צח). המשנים ואנשי הקדמות ובעלי הרוחניות והנגזרים בהרים ושורפי בניהם באש משתדלים להתקרב אל האלהים (שם ג כג). ומן הראיות יבא אדם לאפיקורסות ולדעות מופסדות וכי מה הביא המשנים לאמר בשתי סבות קדומות אלא הראיות (שם ד ג). בזה טעו המשנים אשר יאבדו כי שמו לעולם ב' פעלים הא' מאיר והב' מחשיך ויחסו המאיר לטוב והמחשיך לרע (סהל בן תמים, פי' יצירה ל). וכמה חטאו המשנים אשר שמו לטוב עלה ולרע עלה (שם לב).