*, ש"ז, מ"ר מְשַׁמְּשִׁים, בכנ' מְשַׁמְּשֶׁיהָ, — מה שהוא משמש לדבר אחר, מְשַׁמְּשֵׁי מרחץ, כל הכלים המשמשים במרחץ לרחיצה: אמר לו מרחץ וכל משמשיה אני מוכר לך (תוספת' ב"ב ג ג). המבטל עבודת אלילים מבטל משמשיה ביטל משמשיה משמשיה מותרין והיא אסורה (ע"ז ד ד). עבודה זרה כנידה ומשמשיה כשרץ (ירוש' שם ג ח). גדולים יודעין בטיב עכו"ם ומשמשיה קטנים אינם יודעים בטיב עכו"ם ומשמשיה (בבלי שם נז.). — ובהשאלה, °בדקדוק, כמו מְשָׁרֵת, אות נוספת על השרש בפעלים וכדומ' לנוי וכדומ': אם אין אתה מצרף משמש עשיתיני (תשו' דונש על רסע"ג 102).