ש"ז, סמי' מִשְׁנֵה, בכנ' מִשְׁנֵהוּ, מ"ר מִשְׁנִים, — א) כסף מִשְׁנֶה, לחם מִשְׁנֶה, פי שְׁנַיִם בחכמות, כָּפוּל, das Doppelte; le double; the double: וכסף מִשְׁנֶה קחו בידכם (בראש' מג יב). וּמִשְׁנֶה כסף לקחו בידם (שם טו). והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה מִשְׁנֶה על אשר ילקטו יום יום (שמות יו ה). ויהי ביום הששי לקטו לחם מִשְׁנֶה שני העמר לאחד (שם כב). כי מִשְׁנֶה שכר שכיר עבדך שש שנים (דבר' טו יח). הביא עליהם יום רעה וּמִשְׁנֶה שברון שברם (ירמ' יז יח). לכן בארצם מִשְׁנֶה יירשו שמחת עולם תהיה להם (ישע' סא ז). גם היום מגיד מִשְׁנֶה אשיב לך (זכר' ט יב). ויסף יי' את כל אשר לאיוב לְמִשְׁנֶה (איוב מב י). — וסמי' מִשְׁנֵה: ושלמתי ראשונה מִשְׁנֵה עונם וחטאתם (ירמ' יו יח). — ב) שֵׁנִי לְדָבָר, מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה, שנאמר בו עוד פעם מה שכבר נאמר קודם: וכתב לו את מִשְׁנֵה התורה הזאת על ספר (דבר' יז יח). ויכתב שם על האבנים את מִשְׁנֵה תורת משה (יהוש' ח לב). — מִשְׁנֵה פלוני, השני אחריו: ויהי שם בנו הבכור יואל ושם מִשְׁנֵהוּ אביה (ש"א ח ב). אליאב הבכור וּמִשְׁנֵהוּ אבינדב והשלשי שמה (שם יז יג). יואל הראש ושפם הַמִִּשְׁנֶה (דהי"א ה יב). ועמהם אחיהם הַמִּשְׁנִים זכריה וכו' (שם יה יח). — מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ, השני אחרי המלך: ואתה תמלך על ישראל ואנכי אהיה לך לְמִשְׁנֶה (ש"א כג יז). כי מרדכי היהודי מִשְׁנֶה למלך אחשורוש (אסת' י ג). ואת עזריקם נגיד הבית ואת אלקנה מִשְׁנֵה המלך (דהי"ב כח ז). — כֹּהֵן מִשְׁנֶה, השני שאחרי כהן הראש: ויקח רב טבחים את שריה כהן הראש ואת צפניה כהן הַמִּשְׁנֶה (ירמ' נב כד). ויצו המלך את חלקיהו הכהן הגדול ואת כהני הַמִּשְׁנֶה ואת שמרי הסף וכו' (מ"ב כג ד). — מִרְכֶּבֶת מִשְׁנֶה, רכב מִשְׁנֶה: וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו וירכב אתו במרכבת הַמִּשְׁנֶה אשר לו ויקראו לפניו אברך (בראש' מא מב=מג). ויעבירהו עבדיו מן המרכבה וירכיבהו על רכב הַמִּשְׁנֶה אשר לו (דהי"ב לה כד). — וכפור מִשְׁנֶה: כפורי זהב שלשים כפורי כסף מִשְׁנִים ארבע מאות ועשרה (עזר' א י). — ובמדר': מלמד שהראהו הקב"ה למשה דור דור ושופטיו וכו' דור דור ומנהיגיו דור דור ומשניו דור דור ושוטריו (ר' לוי, מד"ר ויקר' כו). הקב"ה אינו כן אין לו לא דוכוס ולא אפרכוס ולא משנה וכו' אין אחר עושה מלאכתו אלא הוא (מדר' תהל' קמט). — ואמר המליץ: ומשנה זה ידבר בי גדולות ורעות מבלי חתית ומורא, וחבר את כזביו העצומים והרבים באגרת חקורה (ר"ש הנגיד, אלוה עז). והמשנה אשר יעץ וחתך להרגני וגזר הגזרה, וכו' תפשתיו והביאותיו בחבלי לבית סהר ושמתיו במגורה (שם). — הצאן והעגלים הנולדים בשנה השנית: ויחמל שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר וְהַמִּשְׁנִים1 ועל הכרים (ש"א טו ט). — ד) כנוי למקום בעיר וכדומ': והיא ישבת בירושלם בַּמִּשְׁנֶה וידברו אליה (מ"ב כב יד). והיה ביום ההוא נאם יי' קול צעקה משער הדגים ויללה מן הַמִּשְׁנֶה ושבר גדול מהגבעות (צפנ' א י).