°1, ש"ז, — שֵׁם הכתב הדק הנהוג אצל היהודים בכתיבה: שאלת גט שכתוב בכתיבה שאנו קוראין משק וכן שאין הקלף מסורגל אם הוא כשר (תשו' רשב"א, אלף קכא). ושאין צריך שרטוט ואפילו בכתיבת משק (ר"א מלוניל, ארחות חיים ב, גיט' לה, בשם רשב"א).
1 ר' אליהו בחור (נדפס בגנזי ישראל בפריז, אפז). כתב וז"ל: מה שאנו קוראים הכתיבה דקה משק ידע תדע כי היהודים האשכנזים לא ידעו לבטא שמה כהגן כי שם הכתיבה ההיא משקיט וכן קוראים אותו כל היהודים צרפתים ספרדים לועזים ויונים והוא מלשון ערבי כי מהם נלקחה זאת הכתיבה ובאה ראשונה לספרד שהוא קרוב להם ואחר כך נתפשטה בכל היהודים ועוד יש להספרדים כתיבה מועאלק ר"ל כתיבה של חצי אותיות ואחר שגורשו מספרד באה ג"כ בארצות האלה והם משימים היוד והוו בתוך הבית והכף והריש ומי שלא בקי בכתיבה זו הרבה אינו יודע לקרות בה אפילו תיבה אחת והכלל כי משקיט הוא לשון ערבית והוא בלשונם לשון דקות ורזות ואנחנו האשכנזים מבליעים הקוף ונאמר משיט. ע"כ. ובתשבי ערך משקיט כתב וז"ל: קורין לכתיבה דקה רוצה לומר שאינה כתיבה מרובעת משקיט וזה ימים רבים שהגד לי שהוא לשון ערבי פירוש רזה וכחושה ואחר כך נודע לי שאינו לשון ערבי כלל ושאלתי ליהודים רבים לועזים וצרפתים וספרדים ויונים וערביים וכלם קורין לה כן ולא ידעו לפתרו מה הוא ואנחנו האשכנזים קורין לה מעשט ולא ידענו מה הוא. ע"כ. אך האמת היא כי צדקו מי שאמרו לו כי מקור מלה זו היא בלשון הערבית, כי משׁק مشق בערב' משמש גם במשמ' האריך, ובפרט בענין הכתיבה: ופי אלכתאבה מד חרופהא, ר"ל: ובכתיבה פרוש משק משמש גם במשמ' אֹרך ודקות. ורגלים לדבר כי השם משקיט הוא משֻבש ועקרו הוא משקית, בתָו, והכונה היא כתיבה ארוכה ודקה.