מִשְׁפָּךְ

°, ש"נ, — מִשְׁפַּךְ הנהר וכדומה, מקום שהנהר שופך מימיו אל הים, Mündung; embouchure; mouth (of river): ואשד הנחלים משפך1 הנחל (ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, שרש אשד). וכשיצאו הנהרות ההם או זולתם במקום שלא היו שם לפנים ויתחדשו במקום משפכם אז ירבה הים הסמוך למקום ההוא ויחריב מקומות (הוא, אותות השמים, שער בענן ובמטר, כ"י פריז).



1 תרגום מערב' מַצַבּ, מן צבּ — שפך.

חיפוש במילון: