1 עי' הערה לקמן.

2 השבע' תרגמו αυναγάγῃ. במשמ' אסיפה. ת"י: ואָזֵן במאני זיינא כמא דאזן בזירקתא, ע"כ, תרגם כמשק במשמ' הַסָּקָה ושרפה. רסע"ג וכקוד אלג'ראד כד'אך יקאד, ע"כ, ר"ל כהנשא הארבה כך ינשא, ותרגם איפוא משק במשמ' הובלה. מנחם חברו במחברת בעיר ישק וכו' ואמר: ענין מרוץ חמה. ריב"ג התפלפל בזה בהמשתלחק, אמר וז"ל: וקריב מנ הד'א אלוזנ איצ'א פי ד'ואת אלמת'ליג כמשק גבים פאנה ענדי מנ שקק ואלוג'ה פיה אנ יכונ כמשקק עלי זנה מכלל יפי ועלי זנה מהללו ואלשדה פיה ענדי ללתעויצ' מנ אלנקצאנ וכד'לכ אדח'לה א"ז פי באב שקק ולמא אנכר קומ כונה מן שקק מע אנהמ למ יאתונא פיה בוג'ה ילוח וזעמוא אנה למ יכנ ע'רצ' א"ז פי אדח'אלה לה פי הד'א אלבאב אלא אנ יצל בה אלי ד'כר שקק בו ארי אנ אפשרה לכ לאת'בת ענדכ כונה מנ ד'ואת אלמת'לינ פאקול אנ הד'א אלקול מקול פי אלעדו אלמתקדמ ד'כרה  אלד'י קיל פיה הוי שודד ואתה לא שדוד פקאל יח'טב ד'לכ אלעדו ואסף שללכם אסף החסיל תפשירה ויג'מע שלבכמ ג'מע אלדמי יעני כת'רה ת'מ קאל יח'בר ענהם כמשק גבים שקק בו תפשירה כדרש אלג'ראד ידרשונ פיה יעני פי ד'לכ אלמכאנ פאידתנא מנ קול כדרש אלג'ראד ידרשונ הו עלמנא בצ'עפהמ וקלה מנתהמ אלי אלדפע ענ אנפשהמ ואנ כאנ שקק פאעלא פי אללפט' פהו פי אלמעני מפעול או מנפעל, ע"כ, — ובעבר': וקרוב מן זה המשקל כמו"כ מן הכפולים כמשק גבים והוא אצלי מן שקק והראוי שיהיה כמשקק ע"מ מכלל ומהלל והדגש בו אצלי במקום האות החסרה, וכך הכניס אבו זכריה (ר"י חיוג) בשער שקק ומפני שנִכרו קצת אנשים שהוא מן שקק אע"פ שלא בארוהו באופן מתקבל וספרו כי לא היתה כונת א"ז בהכניסו אותו בזה השער אלא מפני הזכירו שקק בו, ראיתי לפרשהו לך כדי שיתברר היטב אצלך כי משק הוא מן הכפולים ואֹמַר כי אלה הדברים נאמרו על האויב שנזכר קדם שנאמר בו הוי שודד וכו' ופנה פתאם להאויב הזה ואמר לו ואסף שללכם וכו' ר"ל ילָקח הרבה שלל ואח"כ אמר כמשק וכו' פרושו כמו הגובים נדרסים כן תִּדָּרֵסוּן שם במקום ההוא, ונודע לנו בדברים האלה עד כמה יחלש האויב, ואעפ"י שהמלה שקק היא בקריאה פועל משמעתה היא פעול. — ובשרשים, שרש שקק, הזכיר מה שדבר ע"ז במשתלחק. רש"י פרש משק במשמ' קול המיה ואמר: כקול נהם מים הנאספים ונופלים בגיבים בנהם כן ינהמו הבאים לשלול ולבוז, משק לשון נהם, כמו ארי נוהם ודוב שוקק וכן ממשק חרול כשהרוח מנשבת בחרולים והם מכים זע"ז נותנים קול וכן בעיר ישוקו. ע"כ. ראב"ע: משק כמו אסף, ע"כ, והוא כמו השבעים. רד"ק בהשרשים: והשם כמשק גבים וכו' ענינם ההליה בהתמדה והם משון שוק. ע"כ. וכן בפרושו: ומשק ושוקק ענין הליכה. ע"כ. וכך רֹב החדשים. יש לנו איפוא חמשה פרושים למַשָּׁק: א) קבוץ (השבעים וראב"ע). ב) הובלה (רסע"ג). ג) הליכה ומרוץ (מנחם, רד"ק ורב החדשים). ד) דריסה ותבוסה (ריב"ג). ה) קול נהימה (רש"י). וכלם כנראה אינם פרוש מקֻבל, אלא סברת כ"א מהמפרשים. והנה, דבר ברור הוא, כי משק הוא שה"פ מן שקק שנאמר מיד אחריו, אעפ"י שאין חבר לצורה זו במשקלי השמות של הכפולים במקרא, שיהיה מם המשקל פתוח ופה"פ דגוש, ורֻבם הם ע"מ מֵפַע. והנה גם השם גֵּבִים הוא מסֻפק באיזו משמ' שמש כאן, וכבר ראינו כי רש"י פרשוֹ במשמ' גֶּבא, והוא עפ"י דרש התלמוד: מה גבים הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה וכו' (סנה' צד:), כך ממה שבּא הפעל יָשֹׁקוּ בענין הארבה: בעיר ישקו (יוא' ב ט), יש לחשב באמת כדעת רסע"ג והנמשכים אחריו כי גם כאן הכונה בגבים היא כמו"כ למין ממיני הארבה, כמו גּוֹב, גּוֹבָי, גובאי, ולפי הדברים בעמוס ז א: והנה יוצר גֹּבַי בתחלת עלות הלקש, נראה שהם הקטנים הנולדים מהביצים המוטלים באדמה, ועי' ערך גּוֹב, גובי. ולפי זה רגלים לדבר כי הכונה בהפעל שקק בענין הארבה היתה הזיזה והדחיקה שהארבה בכלל והגוב בפרט זזים ונדחקים זל"ז ברבוי עצום כשהם על האדמה בפרט, ושה"פ מזה הוא מַשָּׁק, והכונה בהמלה בו היא להשלל, ור"ל שיאסף כל כך ברבוי עצום שידמה כמו משק הגוב כשהם זזים ודוחקים זא"ז בעצם הרבוי שלהם. אך לא מצאתי למשמ' זו אח בלשון הערבית לשרש דומה לשקק.