1, ש"ז, — מִלָּה מסֻפקה במקרא: ויאמר אברם אדני יי' מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן מֶשֶׁק2 ביתי הוא דמשק אליעזר (בראש' יה ב). — והשתמשו בו בספרות החדשה: כי ימות איש ויניח יתרו לעולליו והיה הבן הבכור הגדול מאחיו משק הבית הוא לבדו ישא טרחם משאם וריבם והם ישמעו בקולו (ר"ש בלוך, שבי"ע ג, הודו). ויעש לה יורם בית לבד למען לא תצור אותה חגית צרתה ועכן היה בן משק בית יורם (א, מפו, אה"צ א). — ואמר המשורר בהשאלה במליצה: הלכתי עם שוא ואעש לי עשׂק, ויאבד כל הוני או אז נואשתי, ואֹמר מר לי מר כי עתה רששתי, ובביתי יהיה העֹני בן משק (יל"ג, באבוד עשרי בענין רע).
1 עי' הערה לקמן.
2 בזמן תרגום השבעים כבר היתה מלה זו כתובה כצורתה בנסחה המסורה, כי השבעי' העתיקוה כצורתה ביונית Μασεϰ. עקילס ποτιξοντος, ר"ל מַשְׁקֶה , כנראה עפ"י דרשת ר"א (יומ' כח:) את השֵם דמשק שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים. ת"א: פרנסא, הפרנס. רסע"ג: קיאד בערב', ר"ל הנהגה. ריב"ג: וד'ו לזומ ביתי אי אלמלאזמ לה אלחאכמ פיה, ע"כ, ובעבר': בעל דבקות ביתי כלומר השוקד עליו ושולט בו. רש"י כמו ת"א: כל ביתי נזון על פיו. ע"כ. ראב"ע: על משקל מכס והוא מפעלי הכפל מגזרת שוקק בו כטעם דבק. ע"כ. רי"ק פרש משק בענין עזיבה: ובן משק ביתי בן שאעזב כל אשר לי בידו. ע"כ. רד"ק גזרוֹ כמו ראב"ע משרש שקק, אמר וז"ל: ומשקל אחר (משרש שקק) ובן משק ביתי וכולו סגול בשקל מכס וממר ליולדתו וכו' ענינם ענין ההליכה בהתמדה. והחדשים קצתם אחזו כאחד הפרושים הקדמונים, אך קצתם פקפקו בהנוסחה. ובאמת לפי דרך הלשון הקבוע בן ביתי הוא שֵם רגיל לעבד שנולד בבית, וכך נאמר בפסוק שלאחרי זה: והנה בן בית יורש אתי, ואפשר כי המלה משק בפסוק הקודם נתכפלה ונשתרבבה לתוכו מהשם דמשק שלאחריה. אך לפי הנוסחה המסורה נקבעה מלה זו בשמוש הלשון אח"כ במשמ' פרושו של ת"א ושאר הקדמונים, ובפרט בזמן האחרון התחילו להשתמש בשם זה במשמ' administration, וכדומה. ועי' עוד ערך ממשק.