מִשְׂפָּח

1, ש"ז, – כמו מִסְפַּחַת: ויקו למשפט והנה מִשְׂפָּח2 לצדקה והנה צעקה ישע' ה ז



1 עי' הערה לקמן. 

2 תרגמו השבעי' ἀνομίαν, שהוא פריצת גדרי החק, חמס ועול. עקילס (לפי עדות הירונימוס) תרגם במשמ' פזור, ואין למצא יסוד לפרוש זה. ת"י: אנוסין, ר"ל אַנַּסִים, כמו השבעים. וכן רסע"ג: בעסף, והוא בערב' עשׂפ عسف, והוא חמס ועול ועריצות. רש"י שני פרושים הא' במשמ' אסיפה, מלשון ספחני נא והכונה אסיפת חטא על חטא, והוא דומה קצת להשבעים ות"י ורסע"ג, והשני כמו ריב"ג: ד"א לשון נגע. ע"כ. ראב"ע: מספח מגזרת שאת המספחת היא. ע"כ. וכן רד"ק: פי' נגע כמו ספחת. ורב החדשים במשמ' שפיכת דם, מפני שבערב' משמש שרש שׂפח سفح במשמ' זו. והנה לפי הענין והנגוד למשפט בודאי פרושם של השבעים נאות מאד, אלא ששמושו של ישעי' בזה השרש שפח בעצמו בבנין פִעל במשמ' מספחת בקריאתו: וְשִׂפַּח יי' קדקד בנות ציון, מסיֵע להמפרשים משפח כמו"כ בזו המשמ'. ואעפי"כ, פרושם של השבעים, שגם ת"י ורסע"ג וגם פרוש א' של רש"י מסכימים לו, מכריע את הכף מפני שהוא מקביל למשפט, ומפני שיש לו גם סמך מלשון ערב' בהשרש פחשׁ فحش, שמשמש במשמ' של עול ואכזריות ופריצת גדר הצניעות. אמר אבן שידה: אלפחש ואלפחשא' ואלפאחשה אלקביח מנ אלקול ואלפעל, ובעבר': אלפחש ואלפחשא' ואלפאחשה הוא הרע בדבור ובמעשה. ובחדית': קאל לעאישה לא תקולי ד'לכ פאנ אללה לא יחב אלפחש, ע"כ ובעבר': אמר לעאישה אל תדברי זאת כי אלהים לא יאהב פחש. ואמרו על מעשי שבט ע'ז במלחמה לאמר: אפחש אלע'ז פי אהל אלמוצל קתלא ונחבא ועית'א פי אלחרמ, ע"כ, – ובעבר: עשו אנשי ע'ז פחש באנשי מוצל בהרג ובזה וענוי נשים. – וע' עוד ערך ספח.

חיפוש במילון: