מִשְׂרָה

1, ש"נ, שררה ושלטון, Herrschaft; domination במקור הנדפס נוסף "sway".: כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי הַמִּשְׂרָה על שכמו וכו' לםרבה הַמִּשְׂרָה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו (ישע' ט ה-ו). — ומצוי בסהמ"א, ואמר המשורר: לך משרה לך כתר כהונה ותפארת לעולמים נכונים (ר"ש הנגיד, ידידך). וכל יעש מלאכת אל ברפיון יד וברמיה, ויתנשא אלי משרה בכל דין כאדניה (הוא, הבמות פליליה). משרת מלכים על כתפיו היתה ולפי דברו הגבירים שרו (רשב"ג, בימי יקותיאל). יוציאהו מכלאו, ויושיבהו על כסאו, על כפי מלאכיו ישאהו, ואל עמו יביאהו, ובאורו יאורו, ובמשרתו ישׂרו (ר"י הלוי, מכת' לר"י בן דוסא). ואהבת הגדולה והמשרה חלי הנפש (רש"ט פלקיר', אגר' החלו', JQR N.S. I, 485).



1 משרש שׂרה, עי"ש. — ובכנענ' משרת: לעטר אית שמעבעל וכו' כ בנ אית חצר בת אלמ ופעל אית כל אש עלתי משרת וכו' לכנ ידע הצדנים כ ידע הגו לשלמ חלפת אית אדממ אש פעל משרת את פנ גו (חרטת העטרה לשמעבעל, Lidzbarski, Kanaan. Inschr. N. 52) הוא קרא מְשָׁרֵת אך עי' הערה שם.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים