ש"נ, מ"ר מִשְׂרָפוֹת, סמי' מִשְׂרְפוֹת, — שה"פ מן שרף, והמקום ששם שורפים השׂידים: והיו עמים מִשְׂרְפוֹת שיד קוצים 1 כסוחים באש יצתו (ישע' לג יב). — ומה ששורפים דברים לכבוד מת וכדומ':  בשלום תמות וּבְמִשְׂרְפוֹת 2 אבותיך המלכים הראשנים אשר היו לפניך כן ישרפו לך (ירמ' לד ה). — °מִשְׂרְפוֹת מים, מקום עשיית מלח על שפת הים:  על שפת הים חריצין עשויין שמי הים נכנסין בהן והחמה מייבשתן ועושין מלח והן משרפות מים האמורים במקרא (רש"י כתוב' עט:).