1, ש"ז, — כעין מחבת עמֻקה לבשל בה, Tiegel; poêle; saucepan: ותקח את הבצק ותלוש ותלבב לעיניו ותבשל את הלבבות ותקח את הַמַּשְׂרֵת2 ותצק לפניו (ש"ב יג ח-ט). — ובתלמ': הסופגנין והדובשנין והאסקריטין וחלת המשרת3 והמדומע (חלה א ד). וחלות משרת ואשישה (מכי' בא, מס' פסח' י). לחם עוני פרט לסורסין ולחלת המסרת ולאשישה (ירוש' פסח' ב ד). — ומצוי בסהמ"א: אתמול נקראנו כלנו לאכול אתם לחם בצהרים וכו' וכשמזגו לו המרק במשרת וצוו עליו לחכות עד אשר יצטנן אמר וכו' (אגר' יל"ג א קצא).
1 בארמית מסרית, ועי' הערה לקמן.
2 השבעי' תרגמו τήγανον, שהוא כלי בשול כעין מחבת עמקה, saucepan. ת"י: מסריתא. והנה במלה זו תרגם אונקלוס בכל מקום את מחבת, אך ברור הדבר כי בעברית היה הבדל בין מחבת ובין מַשְׂרֵת, ומדברי הכתוב בעצמו כאן נראה ברור, כי המשׂרת היה כלי לבשל בו לביבות, וא"כ היא יותר עמקה ממחבת ומרחשת שעקר שמושן היה לטגן בהן בשמן, והמשרת היה משמש גם לבשול וגם לטגן בשמן. ולא נתברר מקורו, ועי' שרש שׂרת.
3 בכ"י מסרת, בסמך. ושאלו בגמ' (פסח' לז.): מאי חלת המסרת אמר רבי יהושע בן לוי זה חלוט של בעלי בתים. ע"כ. ופרש ר"ח: והן חלות אפויות במסרת על ידי שמן כגון טגון ומפני שאינן אפויות בתנור אלא במסרת נקראו חלת המסרת.