פ"ע, מקו' נְבֹח, ועם ל לִנְבֹּחַ, עתי' אֶנְבַּח, יִנְבַּח, אֶבַּח, תִבַּח, נִבַּח1, — נָבַח הַכֶּלֶּב, הוציא הקול המיוחד לו כשהוא זֹעק בקצפו וכדומ'', bellen; aboyer; bark: כלם כלבים אלמים לא יוכלו לִנְבֹּחַ הזים שכבים אהבי לנום ישע' נו י. — ובתו"מ: איזהו מנחש האומר נפלה מקלי מידי וכו' וקרא לי עורב ונבח בי כלב תוספת' שבת ז יג. סימני כלב שוטה פיו פתוח רירו יורד וכו' מהלך לצדדין והכלבים נובחין בו וי"א אף הוא נובח ואין קולו נשמע ירוש' יומ' ח ה. הכלבים אחד נובח וכלם מתקבצים ונובחים על חנם מד"ר שמות לא. שבשעה שהרגתי בכורי מצרים והיו המצריים יושבין כל הלילה וקוברין מתיהם והכלבין נובחין להם ולישראל אינן נובחין שם. בתוך הפלטורין היה קבור (יוסף) כדרך שהמלכים קבורים ועשו מצרים כלבים של זהב בכשפים שאם יבא אדם לשם יהיו נובחים וקולן הולך בכל ארץ מצרים שם כ. — ואמר המשורר: איך שאגת אריה ידמה האנוש אל קול כלבים חרצו לנבוח רמב"ע, דיואן נט, כ"י בודלי'. — ומשלים: כלב2 לא בעירו שבע שנים אינו נובח ערוב' סא.. אומרים3 אנשים נבח בך כלב הכנס (הביתה) נבחה בך גורית (כלבה קטנה) צא רב, שם פו.. אל4 תדור בעיר שאין סוס צונף בה ואין כלב נובח בה הוא, פסח' קיג.. — °וכנוי לכלב: אומרין הערב אין לו לא צועק ולא נובח ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, שתן. — ובהשאלה, °בזלזול לקול אדם: שירים כקול הסירים, וניבים כצעקת הכלבים, והוא נובח בשירתו בין בני עמו ר"י חריזי, תחכמ' מו. — פִע', °נִבַּח, מְנַבַּחַ, — בהשאלה בזלזול לאדם: גפן אדרת אשר בה תשתבח, מחוץ מכרסמה ובה זר ינבח, ענה דורשיך והצל לקוחים לזבח סמא"צ, אשחר תשועתך, שחר' יוה"כ. לעת תכין מטבח, מצר המנבח ר' מרדכי, מעוז צור ישועתי. — ובמשמ' העקרית: ולא ינבח (הכלב השוטה) אלא מעט עם צרידות הקול נרבוני, ארח חיים, בסמי מות, כ"י בהמ"ד שכטר.