נִבְחַז

1, ש"ז, — שם אלהי העוים: והעוים עשו נִבְחַז2 ואת תרתק (מ"ב יז לא).



1 לא נתברר מקורו ומשמ'. קצת החוקרים מדמים שם זה להשם נבאז במנד', שהוא משמש שם במשמ' שר החשך. אך אין זה מכריע. ועי' עוד הערה הבאה.

2 כך בנוסח המסורה, אך ז' רבתי. ובקצת נסחאות נבחן.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים