א. נִבּוּל
*, ש"ז, — שה"פ מן נִבֵּל: אשה לא תסוד מפני שניבול1 הוא לה (ר' יהודה, ירוש' ע"ז א א). בע"ז של ישראל מפני מה הכל פורשין הימנה מפני שניבולה רע (שם ג יג). — ובפרט נִבּוּל פֶּה: ולא יראה בך ערות דבר וכו' זה נבול הפה (ר"ש בר נחמן, מד"ר ויקר' כד).
1 במשנה מו"ק א ז: שנוול.