ת"ז, סמי' נְבוֹן, מ"ר נְבוֹנִים, נְבֹנִים, בכנ' נְבֹנָיו, — מי שיש לו בינה, מי שמשיג ומבין דבר בכח השכל, verständig; raisonnable; sensible: ועתה ירא פרעה איש נָבוֹן וחכם וישיתהו על ארץ מצרים (בראש' מא לג).  אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נָבוֹן וחכם כמוך (שם לט).  רק עם חכם וְנָבוֹן הגוי הגדול הזה (דבר' ד ו).  נתתי לך לב חכם וְנָבוֹן אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך (מ"א ג יב).  מי חכם ויבן אלה נָבוֹן וידעם כי ישרים דרכי יי' (הוש' יד י).  ישמע חכם ויוסף לקח וְנָבוֹן תחבלות יקנה (משלי א ה).  בשפתי נָבוֹן תמצא חכמה (שם י יג).  בקש לץ חכמה ואין ודעת לְנָבוֹן נקל (שם יד ו).   בלב נָבוֹן תנוח חכמה (שם לג).  לב נָבוֹן יבקש דעת (שם טו יד).  לחכם לב יקרא נָבוֹן ומתק שפתים יסיף לקח (שם יו כא).  גם אויל מחריש חכם יחשב אטם שפתיו נָבוֹן (שם יז כח).  לץ תכה ופתי יערם והוכיח לְנָבוֹן יבין דעת (שם יט כה). — ובסמי': הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה וּנְבוֹן דבר ואיש תאר (ש"א יו יח).  שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים וּנְבוֹן לחש (ישע' ג ג. — ןמ"ר: הבו לכם אנשים חכמים וּנְבֹנִים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם (דבר' א יג).  הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נְבֹנִים (ישע' ה כא).  בנים סכלים המה ולא נְבוֹנִים (ירמ' ד כב).  לא לחכמים לחם וגם לא לַנְּבֹנִים עשר (קהל' ט יא). — ובכנ': ואבדה חכמת חכמיו ובינת נְבֹנָיו תסתתר (ישע' כט יד).