ש"ז, בכנ' נְבִיאֶךָ, נְבִיאֲכֶם, מ"ר נְבִיאִים, נְבִאִים, סמי' נְבִיאֵי, בכנ' נְבִיאַי, נְבִיאֵינוּ, נְבִיאֶיךָ, נְבִיאַיִךְ, נְבִיאֵיכֶם, נְבִיאָיו, נְבִיאֶיהָ, —  מי שמדבר בשם אלהים, מי שמגיד עתידות וכיוצא בזה, Prophet; prophéte; -phet:  ועתה השב אשת האיש כי נָבִיא הוא ויתפלל בעדך וחיה (בראש' כ ז).  נָבִיא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אשר אצונו וכו' אך הַנָּבִיא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו לדבר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הַנָּבִיא ההוא וכו' אשר ידבר הַנָּבִיא בשם יי' ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו יי' בזדון דברו הַנָּבִיא לא תגור ממנו (דבר' יח יח-כב).  כי יקום בקרבך נָבִיא או חלם חלום ונתן אליך אות או מופת וכו' לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדם לא תשמע אל דברי הַנָּבִיא ההוא (שם יג ב-ד).  ולא קם נָבִיא עוד בישראל כמשה אשר ידעו יי' פנים אל פנים (שם לד י).  ויהי כי זעקו בני ישראל אל יי' על אדות מדין וישלח יי' איש נָבִיא אל בני ישראל ויאמר להם כה אמר יי' וכו' (שפט' ו ז-ח).  וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לְנָבִיא ליי' (ש"א ג כ).  כי לַנָּבִיא היום יקרא לפנים הראה (שם ט ט).  גם אני נָבִיא כמוך ומלאך יי' דבר אלי בדבר יי' (מ"א יג יח).  ויאמר אליהו אל העם אני נותרתי נָבִיא ליי' לבדי (שם יח כב).  ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לְנָבִיא תחתיך (שם יט יו).  והנה נָבִיא אחד נגש אל אחאב מלך ישראל ויאמר כה אמר יי' הראית את כל ההמון הגדול הזה הנני נתנו בידך היום (שם כ יג).  ויאמר יהושפט האין פה נָבִיא ליי' עוד ונדרשה מאתו (שם כב ז).  כי אלישע הַנָּבִיא אשר בישראל יגיד למלך ישראל את הדברים אשר תדבר בחדר משכבך (מ"ב ו יב).  אויל הַנָּבִיא משגע איש הרוח (הוש' ט ז).  ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נָבִיא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים (עמו' ז יד).  גבור ואיש מלחמה שופט וְנָבִיא וקסם וזקן (ישע' ג ב).  כהן וְנָבִיא שגו בשכר נבלעו מן היין תעו מן השכר שגו בראה (שם כח ז).  כי מקטנם ועד גדולם כלו בוצע בצע וּמִנָּבִיא ועד כהן כלו עשה שקר (ירמ' ו יג).  כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מִנָּבִיא (שם יח יח).  הַנָּבִיא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת (שם כג כח).  הַנָּבִיא אשר ינבא לשלום בבוא דבר הַנָּבִיא יודע הַנָּבִיא אשר שלחו יי' באמת (שם כח ט).  אם יהרג במקדש יי' כהן וְנָבִיא (איכ' ב כ).  ובקשו חזון מִנָּבִיא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים (יחזק' ז כו).  לא נָבִיא אנכי איש עבד אדמה אנכי (זכר' יג ה).  אין עוד נָבִיא ולא אתנו יודע עד מה (תהל' עד ט).  ויחר אף יי' באמציהו וישלח אליו נָבִיא ויאמר לו למה דרשת את אלהי העם וכו' (דהי"ב כה טו). —  ובכנ':  ויאמר יי' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נְבִיאֶךָ1 (שמות ז א).  אם יהיה נְבִיאֲכֶם יי' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו (במד' יב ו). —  ומ"ר:  ומי יתן כל עם יי' נְבִיאִים כי יתן יי' את רוחו עליהם (במד' יא כט).  ויאמר העם איש אל רעהו מה זה היה לבן קיש הגם שאול בַּנְּבִיאִים (ש"א י יא).  וישאל שאול ביי' ולא ענהו יי' גם בחלמות גם באורים גם בַּנְּבִיאִם (שם כח ו).  ויהי בהכרית איזבל את נְבִיאֵי יי' ויקח עבדיהו מאה נְבִיאִים ויחביאם (מ"א יח ד).  ויקבץ מלך ישראל את הַנְּבִיאִים כארבע מאות איש ויאמר אלהם האלך על רמת גלעד למלחמה אם אחדל (שם כב ו).  ודברתי על הַנְּבִיאִים ואנכי חזון הרביתי וביד הַנְּבִיאִים אדמה (הוש' יב יא).  ואקים מבניכם לִנְבִיאִים ומבחוריכם לנזרים וכו' ותשקו את הנזרים יין ועל הַנְּבִיאִים צויתם לאמר לא תנבאו (עמו' ב יא-יב).  ובאה השמש על הַנְּבִיאִים וקדר עליהם היום (מיכ' ג ו).  אהה אדני יי' הנה הַנְּבִאִים אמרים להם לא תראו חרב וכו' ויאמר יי' אלי שקר הַנְּבִאִים נבאים בשמי לא שלחתים ולא צויתים ולא דברתי אליהם (ירמ' יד יג-יד).  וּבִנְבִאֵי ירושלם ראיתי שערורה נאוף והלך בשקר וחזקו ידי מרעים וכו' כי מאת נְבִיאֵי ירושלם יצאה חנפה לכל הארץ (שם כג יד-טו).  לא שלחתי את הַנְּבִאִים והם רצו לא דברתי אליהם והם נבאו (שם כא).  הַנְּבִיאִים אשר היו לפני ולפניך מן העולם וינבאו אל ארצות רבות ועל ממלכות גדלות למלחמה ולרעה ולדבר (שם כח ח).  כי אמרתם הקים לנו יי' נְבִאִים בבלה (שם כט טו).  בן אדם הנבא אל נְבִיאֵי ישראל הנבאים ואמרת לִנְבִיאֵי מלבם שמעו דבר יי' כה אמר אדני יי' הוי על הַנְּבִיאִים הנבלים אשר הלכים אחר רוחם ולבלתי ראו (יחזק' יג ב-ג).  והיתה ידי אל הַנְּבִיאִים החזים שוא והקסמים כזב (שם ט).  נְבִיאֵי ישראל הנבאים אל ירושלם והחזים לה חזון שלם ואין שלם (שם יו).  אל תהיו כאבתיכם אשר קראו אליהם הַנְּבִיאִים הראשנים לאמר כה אמר יי' צבאות שובו נא מדרכיכם הרעים (זכר' א ד).  אבותיכם איה הם וְהַנְּבִאִים הלעולם יחיו (שם ה).  והיה ביום ההוא יבשו הַנְּבִיאִים איש מחזינו בהנבאתו ולא ילבשו אדרת שער למען כחש שם יג ד.  ולא שמעו אל עבדיך הַנְּבִיאִים אשר דברו בשמך אל מלכינו שרינו ואבתינו (דני' ט ו).  לנועדיה הנביאה וליתר הַנְּבִיאִים אשר היו מיראים אותי (נחמ' ו יד).  וישלח בהם נְבִאִים להשיבם אל יי' ויעידו בם ולא האזינו (דהי"ב כד יט). —  ובכנ':  כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחתיך הרסו ואת נְבִיאֶיךָ הרגו בחרב (מ"א יט י).  ויצא הרוח ויעמד לפני יי' ויאמר אני אפתנו וכו' והייתי רוח שקר בפי כל נְבִיאָיו וכו' ועתה הנה נתן יי' רוח שקר בפי כל נְבִיאֶיךָ אלה (שם כב כא-כג).  ראשיה בשחד ישפטו וכהניה במחיר יורו וּנְבִיאֶיהָ בכסף יקסמו (מיכ' ג יא).  כבשת גנב כי ימצא כן הבישו בית ישראל המה מלכיהם שריהם וכהניהם וּנְבִיאֵיהֶם (ירמ' ב כו).  אל ישיאו לכם נְבִיאֵיכֶם אשר בקרבכם וקסמיכם (שם כט ח).  ואיו נְבִיאֵיכֶם אשר נבאו לכם לאמר לא יבא מלך בבל עליכם ועל הארץ הזאת (שם לז יט).  מלכה ושריה בגוים אין תורה גם נְבִיאֶיהָ לא מצאו חזון מיי' (איכ' ב ט).  נְבִיאַיִךְ חזו לך שוא ותפל ולא גלו על עונך להשיב שביתך ויחזו לך משאות שוא ומדוחם (שם ב יד).  מחטאות נְבִיאֶיהָ עונת כהניה השפכים בקרבה דם צדיקים (שם ד יג).  כשעלים בחרבות נְבִיאֶיךָ ישראל היו (יחזק' יג ד).  וּנְבִיאֶיהָ טחו להם תפל חזים שוא וקסמים להם כזב אמרים כה אמר יי' ויי' לא דבר (שם כב כח).  נְבִיאֶיהָ פחזים אנשי בגדות כהניה חללו קדש חמסו תורה (צפנ' ג ד).  וימרו ומרדו בך וישלכו את תורתך אחרי גום ואת נְבִיאֶיךָ הרגו אשר העידו בם להשיבם אליך (נחמ' ט כו).  אל ימעט לפניך את כל התלאה אשר מצאתנו למלכינו לשרינו לכהנינו וְלִנְבִיאֵינוּ (שם לב).  האמינו ביי' אלהיכם ותאמנו האמינו בִנְבִיאָיו והצליחו (דהי"ב כ כ).  ויהיו מלעבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בִּנְבִאָיו עד עלות חמת יי' בעמו (שם לו יו). —  וכנוי להאבות, אברהם יצחק ויעקב:  לא הניח אדם לעשקם ויוכח עליהם מלכים אל תגעו במשיחי וְלִנְבִיאַי אל תרעו (תהל' קה יד-טו). —  בֶּן-נָבִיא, בני הנביאים, חבל נביאים, להקת נביאים, עי' בֵּן, חֶבֶל, לַהֲקָה. —  וּנְבִיאֵי אלילי הגוים:  ועתה שלח קבץ אלי את כל ישראל אל הר הכרמל ואת נְבִיאֵי הבעל ארבע מאות וחמשים וּנְבִיאֵי האשרה ארבע מאות אכלי שלחן איזבל (מ"א יח יט).  ויאמר אליהו לִנְבִיאֵי הבעל בחרו לכם הפר האחד וכו' וקראו בשם אלהיכם (שם כה).  תפשו את נְבִיאֵי הבעל איש אל ימלט מהם (שם מ).  ועתה כל נְבִיאֵי הבעל כל עבדיו וכל כהניו קראו אלי איש אל יפקד כי זבח גדול לי לבעל (מ"ב י יט). —  ואמר בן סירא:  עד אשר קם נביא כאש ודבריו כתנור בוער וישבר להם מטה לחם ובקנאתו המעיטם (ב"ס גני' מח א-ב). —  ומצוי הרבה בתו"מ, א) כמו במקרא:  הנח להן לישראל אם אין נביאים הן בני נביאים הן (הלל, פסח' סו.).  אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים שבט יהודה ובנימין העמידו מלכים על פי נביאים (ר' אליעזר, סוכ' כז:).  הוא עשך ויכוננך וכו' ממנו כהניו ממנו נביאיו ממנו שריו ממנו מלכיו (ר"מ, חול' נו:).  הכובש את נבואתו והמוותר על דברי נביא ונביא שעבר על דברי עצמו מיתתן בידי שמים (סנה' יא ה).  שלשה נביאים עלו עמהן מן הגולה וכו' (ראב"י, זבח' סב.).  כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים (ר' יונתן, מגי' י:).  המגביה קולו בתפלתו הרי זה מנביאי השקר (ברכ' כד:).  כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא למשיא בתו לת"ח וכו' (ר' יוחנן, שם לד:).  אוי לה לרבנות שמקברת את בעלה שאין לך כל נביא ונביא שלא קיפח ארבעה מלכים בימיו (הוא, פסח' פז:).  כל הנביאים עשירים היו (הוא, נדר' לח.).  עתידין כל הנביאים כולן אומרים שירה בקול אחד (הוא, סנה' צא:).  שאין הנביא רשאי לחדש דבר (שבת קד.).  כל אדם שכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו (ר"ל, פסח' סו:).  בפרק אחד נתנבאו ד' נביאים וגדול שבכולן הושע (שם פז.).  שגזירת נביא חוזרת (יומא עג:).  ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל (מגי' יד.).  שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה (שם:).  כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה (יבמ' מט:).  מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים (ר' אבדימי, ב"ב יב.).  וחכם עדיף מנביא (אמימר, שם).  שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם (שם טו:).  סיגנון אחד עולה במקור המודפס חסרה המלה "עולה" לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד (ר' יצחק, סנה' פט.).  צא ולמד ממשה אבי החכמה אבי הנביאים שהוציא ישראל ממצרים וכו' (מד"ר ויקר' א).  נְבִיאִים ראשונים נביאים אחרונים:  משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים (סוט' ט יב).  משמת חגי זכריה ומלאכי נביאים האחרונים פסקה רוח הקודש מישראל (תוספת' שם יג ב). —  כנוי להספרים יהושע, שופטים, שמואל ומלכים (נביאים ראשונים), ישעיה, ירמיה, יחזקאל ותרי עשר (נביאים אחרונים):  אין מפטירין בנביא יותר משלשה פסוקין בכרך אחד (תוספת' מגי' ד-ג יח).  מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה ואין מדלגין מנביא לנביא ובנביא של שנים עשר מדלגין (שם).  (נותנין) תורה וחומש על גבי נביאים אבל לא נביאים על גבי תורה וחומשים (שם יט).  שאלו צדוקין את רבן גמליאל מניין שהקב"ה מחיה מתים אמר להם מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים (סנה' צ:).  מדביק אדם תורה נביאים וכתובים כאחד (ר"מ, ב"ב יג:).  תורה בפני עצמה נביאים בפני עצמן וכתובים בפני עצמן (ר' יהודה, שם).  שכתובה (פרשת בלעם ובלק) בתורה בנביאים ובכתובים (ר' אלעזר, ירוש' ברכ' א ח).  תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי (מגי' ג.).  כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה אתה מוצא ענוותנותו דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים (ר' יוחנן, שם לא.).  זה הכותב תורה נביאים וכתובין ומשאילן לאחרים (כתוב' נ.).  מעשה בביתוס בן זונין שהיו לו שמנה נביאים מדובקין כאחד (רב יהודה, ב"ב יג:).  סדרן של נביאים יהושע ושופטים שמואל ומלכים ירמיה ויחזקאל ישעיה ושנים עשר (שם יד:).