—  קל לא נמצא.

— הִפע', הִבִּיט, פ"ע, הִבַּטְתָּ, הִבִּיטוּ, הִבַּטְתֶּם, אַבִּיט, אַבִּיטָה, תַּבִּיט, תַּבֵּט, יַבִּיט, יַבִּיטוּ, הַבִּיט, מַבִּיט, הַבֵּט, הַבֶּט-, הַבִּיטָה, הַבִּיטִי, הַבִּיטוּ, הַבִּיטָם, — הִבִּיט האדם למקום מן המקומות או הִבִּיט דבר מהדברים, הסב עיניו לראות היטב, aufblicken; porter le regard vers q.q.ch.; to direct one's gaze at: ויוצא אתו החוצה ויאמר הַבֶּט־נא השמימה וספר הכוכבים (בראש' יה ה). ויסתר משה פניו כי ירא מֵהַבִּיט אל האלהים (שמות ג ו). והיה אם נשך הנחש את איש וְהִבִּיט אל נחש הנחשת וחי (במד' כא ט). אל תַּבֵּט אל מראהו ואל גבה קומתו (ש"א יו ז). ויאמר אלישע חי יי' צבאות אשר עמדתי לפניו כי לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נשא אם אַבִּיט אליך ואם אראך (מ"ב ג יד). ואל ארץ יַבִּיט והנה צרה וחשכה (ישע' ח כב). וַתַּבֵּט ביום ההוא אל נשק בית היער (שם כב ח). ולא הִבַּטְתֶּם אל עשיה ויצרה מרחוק לא ראיתם (שם יא). טהור עינים מראות רע וְהַבִּיט אל עמל לא תוכל (חבק' א יג). הוי משקה רעהו מספח חמתך ואף שכר למען הַבִּיט על מעוריהם (שם ב טו). ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך אך אוסיף לְהַבִּיט אל היכל קדשך (יונ' ב ה). הַבִּיטוּ אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם הַבִּיטוּ אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם (ישע' נא א-ב). ועל זה אַבִּיט אל עני ונכה רוח (שם סו ב). וְהִבִּיטוּ אלי את אשר דקרו (זכר' יב י). הִבִּיטוּ אליו ונהרו (תהל' לד ו). יי' משמים אל ארץ הִבִּיט (שם קב כ). הַמַּבִּיט לארץ ותרעד (שם קד לב). אז לא אבוש בְּהַבִּיטִי אל כל מצותיך (שם קיט ו). כי הוא לקצות הארץ יַבִּיט תחת כל השמים יראה (איוב כח כד). למרחוק עיניו יַבִּיטוּ (שם לט כט). עיניך לנכח יַבִּיטוּ (משלי ד כה). — הִבִּיט אחריו, מֵאַחֲרָיו, הֵסֵב עיניו מאחוריו: המלט על נפשך אל תַּבִּיט אחריך (בראש' יט יז). וַתַּבֵּט אשתו מאחריו (שם כו). וַיַבֵּט שאול אחריו (ש"א כד ח). — והִבִּיט אחרי פלוני: והיה כצאת משה אל האהל יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו וְהִבִּיטוּ אחרי משה עד באו האהלה (שמות לג ח). — הִבִּיט בְּדָבָר: לא הִבִּיט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל (במד' כג כא). — והִבִּיט בפלוני, ראה בו נקמה וכדומ': וַתַּבֵּט עיני בשורי בקמים עלי מרעים תשמענה אזני (תהל' צב יב). עדת מרעים הקיפוני כארי ידי ורגלי אספר כל עצמותי המה יַבִּיטוּ יראו בי (שם כב יח). — והִבִּיט סתם: ותמנת יי' יַבִּיט (במד' יב ח). וְהִבַּטְתָּ צר מעון בכל אשר ייטיב את ישראל (ש"א ב לב). וַיַּבֵּט הפלשתי ויראה את דוד ויבזהו (שם יז מב). עלה נא הַבֵּט דרך ים ויעל וַיַּבֵּט ויאמר אין מאומה (מ"א יח מג). וַיַּבֵּט והנה מראשותיו עגת רצפים וצפחת מים (שם יט ו). ואת פעל יי' לא יַבִּיטוּ ומעשי ידיו לא ראו (ישע' ה יב). אשקוטה וְאַבִּיטָה במכוני (שם יח ד). אמרתי לא אראה יה יה בארץ החיים לא אַבִּיט אדם עוד עם יושבי חדל (שם לח יא). ושלם מריאיכם לא אַבִּיט (עמו' ה כב). למה תראני און ועמל תַבִּיט ושד וחמס לנגדי (חבק' א ג). ראו בגויים והַבִּיטוּ והתמהו (שם ה). למה תַבִּיט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו (שם יג). ראה יי' וְהַבִּיטָה כי הייתי זוללה (איכה א יא). הַבִּיטוּ וראו אם יש מכאוב כמכאבי (שם יב). שבתם וקימתם הַבִּיטָה (שם ג סג). החרשים שמעו והעורים הַבִּיטוּ לראות (ישע' מב יח). וְאַבִּיט ואין עזר (שם סג ה). הן הַבֶּט־נא עמך כלנו (שם סד ח). כי אתה עמל וכעס תַּבִּיט לתת בידך (תהל' י יד). מגננו ראה אלהים וְהַבֵּט פני משיחך (שם פד י). רק בעיניך תַּבִּיט ושלמת רשעים תראה (שם צא ח). הנטע אזן הלא ישמע אם יצר עין הלא יַבִּיט (שם צד ט). בפקודיך אשיחה וְאַבִּיטָה ארחתיך (שם קיט יה). גל עיני וְאַבִּיטָה נפלאות מתורתך (שם יח). הִבִּיטוּ ארחות תמא (איוב ו יט). הַבֵּט שמים וראה ושור שחקים גבהו ממך (שם לה ה). אנוש יַבִּיט מרחוק (שם לו כה). וַיַּבֵּט ארנן וירא את דויד (דהי"א כא כא). — ובכנ': פני יי' חלקם לא יוסיף לְהַבִּיטָם (איכ' ד יו). — ובתו"מ: ולמה נקרא שמו רבינו הקדוש שלא הביט במילתו מימיו ולמה נקרא נחום איש קודש הקדשים שלא הביט בצורת מטבע מימיו (ירוש' מגי' א יג). שיביט בך בפנים מאירות ולא בפנים זעומות (מד"ר במד' יא). האיקונין הזו אלף בני אדם מביטים בה כל אחד ואחד אומר בי היא מבטת כך הקב"ה היה מביט בכל אחד ואחד מישראל ואומר אנכי ה' אלהיך (ר' יוחנן, פסיק' רבתי כא). למלך שהניח אשתו עוברה והלך לו למדינת הים ושהה שנים הרבה ילדה בן וגידלה אותו כשבא המלך ממדינת הים הוציאה את בנו לאנפטי של מלך אביו והיה רואה דוכוס מביט בו אפרוכוס ומביט בו ואומר זה הוא זה הוא נתבונן המלך אמר לו בני מה לך מביט באלו אין הנייה מהם אלא אתה בני ואני אביך (ריב"ל, שם). — וקצת במשמ' השגיח בדבר, שָׂם לבו, חשש: אמר להם (משה לישראל) הואיל וחפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים ובמי הוא מביט בצדיקים שבכם ובמעשיהם (ר' נחמיה, מד"ר שה"ש, קול דודי). — °ובהשאלה, החלון מביט מזרחה, הוא פתוח מול עֵבר המזרח: והנה ביתו של שמעון היתה כל כך שפלה באופן שהחלונות ההם מביטות דוקא על גג ותקרת הבית השפל ההוא (שו"ת מים רבים, חו"מ יו).

נִפע', נִבַּט, — א) כמו הִפע' הִבִּיט, נִבַּט למקום פלוני: וְנִבַּט לארץ והנה חשך (ישע' ה ל). — ובתלמ': בן נבט בן שניבט ולא ראה (סנה' קא:). שלשה ניבטו ולא ראו אלו הן נבט ואחיתופל ואיצטגניני פרעה (שם). — ב) °במשמ' פָּעוּל,  כמו נראה: התולעים הנבטים בכלי זכוכית (ר"ש פפנהים, יריע' שלמה א ח). — ואמר המשורר: אך דומיה עצומה בינימו שלטה, עדי בית לחם העיר מרחוק נבָּטה (יל"ג, מלחמ' דוד בפלשת' ב). ופיו כתהום רבה לטרף טרף פתוח, כל סובביו שממו כל רואיו שערו שער, פניו נִבָּטוּ כפני דוד נפוח, ושאון קולו נשמע כשאון רוח הסער (שם).

— פֻע', °הֻבַּט, מֻבָּט, — מה שהאדם מביט ורואה: באגם דלא הובט ולא הוכר (ערוך, ערך אגם). והמעלה הזאת מגיעים אליה במצוע הראות מן המביט והמובט (ר"י א"ת, תקון מדה"נ לרשב"ג). כי הכוכב שיובט בשמים ר"ל בכלי ההבטה מן הכוכבים הקיימים הוא גדול מן הארץ (שעה"ש לאבי הרלב"ג יג). כי הרעם ישמע אחר הברק זמן מה לפי שהמובט מגיע אל הראות בזולת זמן והקול מגיע אל חוש השמע בזמן (רלב"ג איוב לז). יש אנשים שאין להם עין הרע וכו' ומהבטתם בעין החמלה הם משפיעים טובה וברכה למובטים מהם (רשב"צ דוראן, מגל' ספר קנד.). שראוי שיביטו אל הפלגת חכמת זה החוטא ומלאכתו היקרה יותר ממה שיובט אליו (מ' ליאון, נופ' צופ' ז). ואם היה כדברי הנוצרים שאומרים שהמובט הוא הנדקר אז היה לו לומר וספדו עלי והמר עלי כמ"ש והביטו אלי (ר' יצחק בר"א, חזוק אמונה א לו). והידיעה תבא אליו מן המובט אל המביט (ר"י מודינא, קול סכל ד).