* 1, ש"נ, — נְבִיָּה בְעֵץ, הקָשה, העגֹל בגזע העץ, כעין מסמר תקוע בו, Knorren; noeud; knot: הגזברים שלקחו את העצים מועלין בעצים ואין מועלין לא בשפוי ולא בנביה2 (מעי' ג ח). גזברים ששפו עצי הקדש וקצצו אותן מועלין באותן העצים הקטנים שחתכו מעת שקצצו אבל אין מועלין לא בשפוי ולא בנסורת ולא בנביה3 של עצים והוא הגוף הקשה העגול שבתוך העץ הדומה ליבלת שלא יצלח למלאכה (רמב"ם, הלכ' מעי' ה ט).
1 עי' הערה הבאה.
2 כך הגרסה במשנה שבגמ' בבלי. אך במשנה שבמשניות הנמיה, ובקצת נסח' הנויה, וכן במדב"מ. והרמב"ם גרס נביה כמו במשנה שבגמ' בבלי, וכך כתב ביד החזקה שלו. ובפרוש מלה זו יש שתי דעות. יש שפרשו כמו נביה במשנה ע"ז ג ח, עי' ב. נביה, אך הרמב"ם פרש כאן כמו הרשום בפנים, ועי' הערה הבאה.
3 השיג הראב"ד על פרוש זה ואמר וז"ל: אינו כן אלא העלה הנובל שהרי שנינו שהנביה משרת עליהן. ע"כ. וכבר השיב על דבריו בעל כסף משנה כי להרמב"ם היתה שם גרסה אחרת, והביא בשם ר"י קורקוס שהרמב"ם בפי' המשנה כתב שיש גורסין נויה ופרש כאן נביה כמו נויה, שהוא בערב' הגרעין של הפרי.