ב. נְבִיָּה

*, ש"נ, — עלי האילן בכללם, Laub; feuillage; foliage1: אף לא (זורעין תחת האשרה) ירקות בימות הגשמים מפני שהנביה2 נושרת עליהן והווה להן לזבל (ר' יוסי, ע"ז ג ח).



1 [המחבר לא הגדיר, ורשם על הגליון: "עי' נמיה". ובערך נמיה כתב: "כמו נביה, עי"ש". והנה במלונו הקטן "מלון עברי", המתֻרגם אשכנזית המדֻברת בין היהודים, תרגם: בליטהע, בלאֶטער, לויב.].

2 כך בכ"י ובמדב"מ, וכך במשנה שבגמ' בבלית, בדפוס' הרגילים. אך בדפוס פיזרו ובמשניות ובירוש' וברי"ף בדפוס קושטא וויניציה ובהרא"ש נמיה (ד"ס), ועי' ערך נמיה.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים