נֵבֶךְ

1, ש"ז, מ"ר סמי' נִבְכֵי, — נִבְכֵי הַיָּם, כעין פיות בקרקע הים, שהאמינו הקדמונים שמשם מי הים יוצאים: הבאת עד נִבְכֵי2 ים ובחקר תהום התהלכת (איוב לח יו). — ואמר המליץ: ומה יועילו ללב כופר כל מימי נבך והאל אמר כבסי מרעה לבך (רסע"ג על חוי הבלכי, הוצ' דידזון 46). בעת אשר נחלי הששונות שטפו, ורגלי היגונות נדחפו, וכו' וישישו נבכי תהומות, וירקדו צבאות מרומות (ר"י בר' תנחום הירוש', מכת' לר"ד נכד הרמב"ם). — ואמר הפיטן: מי ים סוף הוצפו, נבכיהם לראשם צפו, סלית צרים ונשטפו (שמעון ב"ר יצחק, שבח והודאה, יוצ' ז' פסח). גם יערות עד הסיעו ממוסדות למו ותהומות מצולה מבין נבכיהן גרשו (אדם הכהן, מראה הערב והבקר ב ו). — ובהשאלה, נִבְכֵי המליצה והשיר: ובידי מצולות פניני תהלות ומור ואהלות נבכיו מקיאים (רמב"ע, לאנשי לבבות, כ"י בודלי'). והיו בהם שבעה בחורי חמד, ממבחר הקבוץ והלמד, משביחים נבכי ים השיר ומשבריו, ומשגיחים בעד אשנבי מסתריו (ר"י חריזי, תחכn' יו). — ונִבְכֵי עונות: נבכי עונותם על ראשם נשאו (מחז' אויניון, מגן ליוה"כ, אחוה).



1 עי' הערה לקמן.

2 תרגמו השבעי' πηγη, ר"ל מעין. ת"י: מערבלי סגור ימא, ר"ל ערבוב סגירת הים. והנה אונק' תרגם נְבֻכִים הם בארץ (שמות יד ג) מערבלין אינון בארעא, ונראה כי יונ' ראה בנבכי ים שֵׁם נגזר מן נבֻכים הם, אך הוסיף כאן עוד סגור. רסע"ג תרגם מע'יצ', ר"ל מקום מים מעטים, ויצמחו שם קנה וסוף, ורצה בזה כנראה קרקע הים. מנחם חבר יחד מבכי, נבכי, בכה, נבוכו. ר"י חיוג הביא נבכי בשרש בכה, ואמר שהוא נפעל, והכונה מקור מוצא הים כמו דמעות מהעינים, וכך הביאו גם ריב"ג בשרשיו. רש"י חבר נבך עם נבֻכים, כמו ת"י, אך פרש כאן ושם בענין סגירה, ונבכי ים מסגרי ים. ראב"ע, בפרושו על התורה, פרש נבכי ים מעמקי ים, וכאן פרש: כמו גלי ים שירוצו. והרד"ק כמו ר"י חיוג. והחדשים רֻבם קבעו שרש מיוחד נבך כמו נבע במשמ' מקור הים.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים