1, ש"ז, מ"ר נְבָלִים, בכנ' נְבָלֶיךָ, — אחד מכלי הנגינה, מכלי הנימים, שהיו בו עשרה, או שנים עשר נימים, Laute; luth; =te: ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני יי' בכל עצי ברושים ובכנרות וּבִנְבָלִים ובתפים ובמנענעים ובצלצלים (ש"ב ו ה). ויעש המלך (שלמה) את עצי האלמגים מסעד לבית יי' ולבית המלך וכנרות וּנְבָלִים לשרים (מ"א י יב). הפרטים על פי הַנָּבֶל כדויד חשבו להם כלי שיר (עמו' ו ה). הסר מעלי המון שריך וזמרת נְבָלֶיךָ לא אשמע (שם ה כג). והיה כנור וָנֶבֶל תף וחליל ויין משתיהם (ישע' ה יב). הורד שאול גאונך המית נְבָלֶיךָ (שם יד י). הודו ליי' בכנור בְּנֵבֶל2 עשור זמרו לו (תהל' לג ב). עורה הַנֶּבֶל וכנור אעירה שחר (שם נז ט). גם אני אודך בכלי נֶבֶל (שם עא כב). שאו זמרה ותנו תף כנור נעים עם נָבֶל (שם פא ג). עלי עשור ועלי נָבֶל עלי הגיון בכנור (שם צב ד). לעשת חנכה ושמחה ובתודות ובשיר מצלתים נְבָלִים ובכנרות (נחמ' יב כז). בִּנְבָלִים על עלמות (דהי"א יה כ). — ואמר בן סירא: (והודו ליי' על כל מעשיו) [בש]ירות נבל וכלי מינים וכן תאמרו בתרועה (ב"ס גני' לט יה). חליל ונבל יעריבו שיר ומשניהם לשון ברה (שם מ כא). — ובתו"מ: אין פוחתין משנים עשר לוים העומדים על הדוכן ומוסיפין עד עולם כנגד תשעה כנורות ושני נבלים וצלצל אחד וכו' לא היו אומרין בנבל וכנור אלא בפה (תוספת' ערכ' ב א-ב). ולא היו אומרים3 בנבל וכנור אלא בפה כדי ליתן תבל בנעימה (משנה שם, סוף פרק ב). עורו (של האיל) לתוף מעיו לנבלים בני מעיו לכנורות (ר' יהושע, קנים ג ו). נבלי השרה4 טמאין ונבלי בני לוי טהורין (כלים יה ו). היה (דוד) נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם (ר"א בר מנחם, ירוש' ברכ' א א). — ואמר המשורר: ולרעות כוכבי נשף ולתעות בעי מדבר מעון פחד ואימה, ולצאת מחדרים אל חרדה ומהמית נבלים אל מהומה (יוסף בן חסדאי, הלצבי חן). בכו עמי חגרו שק וחבל, ושברו כל כלי נבל כנבל (רשב"ג, בשרש עץ). שבי פה יעלת החן לנגדי והעירי לדודך הששונים, קחי התף והנבל ושירי בנגונך עלי עשור ומנים (הוא, ואת יונה). ושרתיך ואת תגאה ותצרח ותריע ותפיץ החילים, ונגלית והמו כל קרבים בתוך צרי כמו המית נבלים (ר"ש הנגיד, הלי תעש). חבלי נעורים בלבי קשורים, ושוכני קברים אינם זכורים, כהמית נְבָלָי והבלי הבלי (ר"י הלוי, יד מעללי). הודות עלי נבל ומשוך ביובלים, לקרוא בשם נקוב שרים כחוללים (ראב"ע, הודות עלי). אהה לשר ושירותיו אשר שר אשר על פי נבלי לא פרטן, אשר אם שר בקרב הכסילים חשבוהו למו חזן ופיטן (יצחק אבן עזרא, פניני שיר). אחי חמת תנין בלחמי נתנו או ענבי רוש בכלי שׂחטו, ימר לפי שכר ואשתומם לשיר על פי נבלים אשר פרטו (רמב"ע, דיואן סב, כ"י בודל'). סור אל שתה יין והשקני בכד ואת כוסי תנה נבל, כי חדשו כיום נעורי גיל וינעמו עוגב וקול נבל (הוא, תרשיש א רכה). ומה השיר לבד דברי שקרים משורר יפרטם על פי נבלים (טדרוס הלוי, קטע כ"י גני' ביד שפירא). ואתנה לבי לשוטט בתבל, ולקחת השמחות לחבל, ולהתעלס בכנור ונבל (ר"י חריזי, תחכמ' לו). ואמאס שיר ושברתי נבלי וכנורי תליתיו על ערבי, והפכתי לקול בוכים זמירי ועוגבי במכאובי כאובי (ר"י אברבנאל, זמן הכה חץ, או"נ ב 73). שים מלתך בלשוני ובלבי רוחך, ובנבלי החלש השפיע נא כחך, כי חלש נבלי ומיתריו לא כוננו, ובנות שירתי גם הן אברותן מה רפו (יל"ג, מלחמ' דוד בפלשת' א). — ובלשון הדבור בארצנו פשט שמושו להכלי Lyre.